ג

אח"ז אמר ר"ט לפני איזה אנשים שיש לו סכסוך על ר"צ על ת"ק רו"כ, והי' ביניהם עוד דין ודברים וביקש ר"צ ד"ת ולא רצה ר"ט לסמוך על שום דיין באמרו שר"צ יש לו דין אלם הנז' בש"ע סי' י"ד ססעי' ב' , ור"צ הי' ברוגז מאד על זה איך יחשדו לשלא יהי' נכנע ח"ו לדין תורה ונמשך הדבר בסכסוכים שביניהם, ולא עלה ע"ד ר"ץ שיעכב ר"ט סך הפקדון הנ"ל עבור תביעתו על ר"צ (כי מסתמא יציית דינא ואם הי' מבקש הי' משליש וועקסיל שלו ע"ז), אח"ז ביקש ממנו שישליש הפקדון עכ"פ אצל שליש או שעכ"פ לא יעקל רק ערך ג' מאות רו"כ כפי תביעתו אם בלתי אפשר לפעול שלא יעקל כלל ולא הועיל ועיכב הפקדון כולו רק נתן ת"ק ממנו, וגם זה ע"י צעטיל בטוח שיש בידו מעות ר"ץ מגיוואנט, בזה"ל שאם לא יושלח לו פסק ברור בח"י הרב ר' יצחק אייזיק מהאמי' שמגיע לר"צ המעות מחוייב הוא לסלק בזמנו בלי שום שינוי עכ"ל:

והנה לדברי ר"צ אין מגיע לר"ט כלל כ"א לפנים משוה"ד מגיע לו סך מאה וחמשים הנ"ל, ועתה שואל ר"ץ ממעלתו שנבחר לדיין בינינו כפי הכתב שחתמנו שנינו, האם יוכל ר"ט לעכב סך עצום אחד עשר מאות ומ"א רוכ"ס, עבור טו"ת שלו שלדעת ר"צ אין בה ממש והיא תביעה על פה , וגם לדברי ר"ט אין לו תביעה שיקרא בשם תביעה רק ע"ס שע"ה רוכ"ס והמותר הם תביעות בדויים, ואיך יעכב עבור זה מעות פקדון סך עצום ובפרט הפקדון שידוע לר"ט שאינו של ר"ץ כלל והתביעה היא על ר"צ וא"א לסבול גודל העולה שישלם רעה תחת טובה ולעקל בכפלי כפליים מסך התביעה על דמיונות מעות אחרים ולכן צועק ר"ץ ומבקש שיחזיר תיומ"י סך אלף רוכ"ס היינו חמשה מאות רו"כ יחזיר הצעטיל של הבטוח, וחמשה מאות רוכ"ס הפקדון שהוכרח ר"ץ ללוות ולשלם לסוחר הגיוואנט ודי שישארו אצל ר"ט ק"ן הנ"ל ואם יגיע עוד לו אזי יקיים ר"צ הפס"ד רק שעכ"פ הסך הנ"ל של הפקדון יחזיר כי ר"צ הוכרח ללוות ת"ק לשלם להסוחר כו' ומדוע מוכרח לזה:

גם מה שאומר ר"ט עכשיו אשר מסך ק"ן הנ"ל הלוה ע"ה רו"כ לאיש א' ע"ח השותפות גם ע"ז גדלה התמיה, הלא ר"ץ כ' לו בקיץ תר"ז שלא ילוה, וכן אמר לו ר"ט בפי' שהלוה רק על חשבון עצמו, וגם בלא"ה לא הי' מלוה בלי ידיעתו כפי הנהוג כן כמה שנים שאם הי' מלוה בלי ידיעתו אם לא רצה ר"ץ הי' על חשבון שלו א"כ אם עבר והלוה מה לו לר"צ בזה כ"ש שהזהירו בפי' שלא ילוה, וגם הוא אמר כן שהלוה על חשבונו:

ועתה נבוא לדבר ע"ד הטו"ת של ר"ט ע"ד השכירות שאומר שמגיע לו. גופא דעובדא הכי הוה בקיץ תר"א הי' על מוהר"צ יסורים מנגישת חוב וועקסלין שנתערב עבור אחרים ונשלחו מלייפציג למאסקעווא , ע"כ עלה על דעתו אח"כ בחורף תר"ב לשכור איש שינהיג על שמו המסחור גיוואנט ושא"ד דמאסקעוי' וביקש לשכור ע"ז את מוהר"ט שהוא ינהיג העסק הנ"ל, והי' ביניהם סכסוכים בהמקח עד שהושוו באייר תר"ב שיהי' המקח קכ"ה רוכ"ס לשנה ועוד זאת שהמעות הנפדים עבור הגיוואנט ושאר סחורות עד שישלחום לשלם להסוחרים יהי' מונח בפקדון תח"י הר"ט הנ"ל ומזה יוכל להלוות לבטוחים גדולים שיהי' לו ריווח מזה חמשים רו"כ אך שהמעות יהיו באחריותו, ובפי' נדבר ונכתב שהשכירות הוא לזמן היינו על ג' שנים מהיום היינו מסוף אייר ובדבור הי' תנאי מפורש בסוף חורף שלפני אייר שלאחר כלות ג' שנים הברירה ביד שניהם היינו הברירה ביד מוהר"ט אם לא ירצה עוד להיות שכיר ע"ז הרשות בידו כי אמר שיראה אז לפי העת והזמן אם אין יראה כו' כן התנה ר"ט בפירוש בפה מלא שיהי' אז הברירה בידו, ולכן כמו כן אמר מוהר"ץ ג"כ בפירוש בפה מלא שג"כ יהי' הברירה בידו אם לא ירצה לשוכרו יהי' ג"כ הברירה בידו, והסכימו שניהם על זה ולכן נכתב הצעטיל רק עד כלות ג' שנים (ומ"ש בצעטיל הראשון דאדר ובהמשך הזמן אפשר כו' דלכאורה נראה שהי' הכוונה שיומשך יותר, יש ע"ז ב' תירוצים ושניהם אמת הא' דהמכוון ובהמשך הזמן אם שניהם יתרצו שיומשך יותר אזי אפשר כו' הב' כי צעטיל הנ"ל נכתב מקודם, אבל אח"כ התנה ר"ט בפירוש שאחר ג"ש יהי' הברירה בידו וכמ"כ השיב ר"ץ שג"כ יהי' הברירה בידו, לכן נכתב אח"כ באייר עד כלות ג' שנים כפי שהסכימו שניהם שיהי' הברירה ביד כל אחד אם ירצה או לא):

עוד זאת אמר מוהרר"ט למוהר"צ שאם רצונו לשוכרו בשביל להסיר פחד נגישת הוועסקלין מעליו, אין דרך אא"כ יסלק א"ע מכל העסק ושיהי' רק מוהר"ט העוסק בכל מכל ועי"ז יצא שמו של מוהר"ט ע"ז, אבל כל שיהי' למוהר"צ אפילו קצת עסק בזה יקרא הכל על שמו כי ר"צ מפורסם לסוחר ומוהר"ט יהי' טפל ואין שוה ליתן עבור זה מאומה, עכ"ד. וכן נרשם בהצטיל שנכתב להיות מונח למשמרת לג' שנים הנ"ל שהוא יהי' כל העוסק בזה בכל העסקים ממש שיקבל כל המעות מכל מוכרי הגיוואנט ולחשוב הוא עמהם כל החשבונות, ושמידו יושלח למוהר"צ מה שנצרך, ושמידו יושלח להסוחרים לסלק: