ה

ובקצה"ח סי' ר"ג סק"א כתב על הש"ך שדבריו תמוהין דהא טובת הנאה אפילו בירושה ליתיה וכמ"ש מהרי"ק שרש קס"א ענף ג' ומהר"מ פדווא סי' ס"ה וכ"כ הרמ"א סי' ער"ו וכ"כ הש"ך שם וכיון דאינו יכול להוריש מכ"ש דליתיה בהקנאה דיותר בקל יכול להוריש מלהקנות ועמ"ש בסי' ער"ה סק"א עכ"ל. והנה זה לשון מהרי"ק שם ואשר כתבת ידידי שאפילו יהיה כדבריהם שהקדישו לשמים ונפלה לגורל בית הכנסת כו' לא נהירא שהרי השיב רבינו מאיר ומביאו המרדכי בפרק שבועת הדיינים וז"ל נשאל לר"מ על שני זקוקים כו' עד אזי אין צריך ראובן להחזיר לו כו' דטובת הנאה אינו ממון (הובא לעיל ריש אות ג'), וא"כ י"ל דכ"ש הכא דאין הקהל צריכין להחזיר ליורש כיון דאפילו המוריש לא היה לו בה אלא טובת הנאה, ועוד דיש לדמותו לקנס דאין אדם מורישו לבניו וה"ה הכא כיון דאינו ממון דלא יורישו לבניו עכ"ל. הנה מיירי כשהממון ביד אחרים ע"ז הוא שפסק דלא יורישו לבניו, ועיין בכתובות ר"פ נערה דמ"ב ע"ב גבי וכי קאמר רבה ממונא הוי להורישו לבניו בשאר קנסות, והיינו משעמד בדין אז דוקא הוי ממון בשאר קנסות להורישו לבניו משא"כ קודם שעמד בדין אע"פ שכבר העידו עדים בפני ב"ד אינו ממון להורישו לבניו, וכמבואר בתוספת פרק מרובה דע"ב א' ד"ה סיפא גבי ועוד נראה לר"י כשעמד בדין ואמר ליה חייב אתה ליתן לו דכה"ג אדם מוריש קנס לבניו כיון דא"ל חייב אתה ליתן לו כו', וכ"ה לתירוץ הראשון לפי הסוגיא דכתובות הנ"ל וכ"ד הרמב"ן הובא בהריטב"א פרק ואלו נערות דל"ח ע"ב ד"ה אמר אביי ובשט"מ שם, ועתוס' שם דל"ח סע"ב ד"ה יש בגר, א"כ שפיר קאמר מהרי"ק דכמו בקנס אע"פ שכבר העידו עדים ע"ז בפני ב"ד ואינו יכול ליפטר עוד בשום ענין עכ"ז כיון שעדיין לא חייבוהו הב"ד בפ"מ אינו מורישו לבניו, כמ"כ טובת הנאה למ"ד דאינו ממון י"ל דלא יורישו לבניו, והיינו להוציאו מיד אחר דוגמת קנס הנ"ל שהוא עדיין מחוסר גוביינא. ומה שהקשה הקצה"ח איך יכול להקנותו, לק"מ לפמש"ל דלא גרע זה המפריש תרומה מדין שליח, שהוא שלוחא דרחמנא לחלק התרומה למי שירצה, א"כ מה"ט הוא דיכול להקנות כדין שליח שיכול להקנות כנ"ל, לכן אף אם היינו אומרים דאינו יכול להוריש אף כשהוא תחת ידו, וכדעת השל"ה במס' מגלה שלו, לק"מ מדין הקנאה דלענין הקנאה הטעם משום דהוי כשליח, משא"כ להוריש לבניו זכותו ושליחותו לא שייך האי טעמא דכשמת בטלה שליחותו, כ"ש דמהרי"ק לא קאמר לענין ירושה רק כשאינה תחת יד המוריש כ"א צריך להוציא מיד אחר, שאין להקשות ע"ז מדין הקנאה דמיירי כשהיא תחת רשותו ובחצירו כנ"ל:

קיצור. מה שהקשה הקצה"ח סי' ר"ג על הש"ך שם י"ל דלק"מ: