א

סימן סו

שאלה יורינו כ"ק בדבר טענות שבין ר' יונה כ"ץ ור' דוד בענין הבית שמכר ר' דוד לר' יונה כ"ץ וכפי השט"מ שמסר בידו, אשר טען ר"ד שמכר אדעתא למיסק לא"י.. שמא אין כאן אומדנא דמוכח דאלו לא בשביל א"י לא הי' מוכר, דמאחר שהי' לו נגישות ודוחק מהמושל שמחמת זה בלתי אפשר הי' לו לדור כאן יש לומר דגם זולת זה ג"כ הי' עוקר דירתו.. בשעה שעשו תקיעת כף על המכירה אמר ר"ד לר' יונה מה ישאר לי לדרכי.. בשעת קבלת המעות אמר לו ר"ד לר"י הש"י יעזרני בנסיעתי ומחשבתי, ולא הזכיר בפירוש א"י:

תשובה:

בדין מוכר ביתו אדעתא למיסק לחערסאן . אומדנא וגילוי דעת:

הנה צ"ל תחילה מ"ש בגמ' כתובות צ"ז א' גבי זבין ולא אצטריכו לי' זוזי' דהדרי זביני ואמרי' שם כההוא בצורתא דהווי בנהרדעא זבנינהו לאפדנייהו למיזבן חיטי ולבסוף אתו חיטי דהדרי זביני' (מ"ש ממ"ש פ"ז דגיטין והא לא אצטריך) דבשלמא כשמכר נכסים לקנות ואח"כ חזר בו המוכר ולא רצה למוכרה לו שפיר י"ל הרי הוא אנוס, וכיון שגילה דעתו שהוא מוכר כדי לקנות הדבר ההוא ה"ל כתנאי, משא"כ הכא הרי אפשר לו לקנות חיטין אלא דלא אצטריך לי' החיטין. וא"כ אפילו נאמר דה"ל כתנאי ודאי אינו נכלל בהתנאי רק שיוכל לקנות החיטין ולאפוקי כשלא יוכל, אבל לא כה"ג דלא סליק אדעתיה וכה"ג יש בגיטין פ' מש"א אכלו ארי אין לנו לומר שאין זה נכלל בהתנאי, וכיון שאין זה נכלל בהתנאי הנה מצד האונס א"א לבטל המקח ולומר שהי' אנוס לקנות חיטין ומש"ה מכר ועכשיו בטל האונס דהא אמרי' פחז"ה דמ"ח שאני אונסא דנפשיה מאונסא דאחרינא, והכא אונסא דנפשיה הוא ואין לבטל המקח רק משום דה"ל כתנאי, כמ"ש כל הפוסקי' ועב"י בח"מ סי' ר"ז מחודש כ"ג בשם הרשב"א:

וי"ל דשפיר נכלל זה בתנאי אע"ג דלא שכיח שיבואו חיטים מ"מ הרי התנה ע"מ שיקח החיטין, וא"כ אין המקח מתקיים אא"כ יקויים תנאי זה דהיינו שיקנה חיטים בעת הבצורת וכיון שאח"כ בטל הבצורת הרי לא נתקיים התנאי אע"פ שביטול זה בא מחמת דבר שלא שכיח חשוב ביטול ול"ד להא דגיטין דהתם אמרינן להיפך שהדבר דלא שכיח לא נק' בו ועל ידו קיום התנאי כדי שנאמר דאכלו ארי יהי' בכלל אם ימות ע"ש, משא"כ הכא גבי זבין ולא אצטריכו לי' זוזי הענין להיפך שביטול התנאי בא ע"י דבר דלא שכיח ע"י שבטל הבצורת זה מהני לבטל התנאי דהא מ"מ לא נתקיים התנאי. וראי' לחילוק זה ממ"ש התוס' שם בגיטין דלירוש' גבי אם לא יעמוד כו' חשוב הכישו נחש אפילו קיום התנאי ואע"ג דש"ס דילן פליג מ"מ י"ל דנק' עכ"פ ביטול התנאי:

ולא תקשי ממ"ש בגיטין ע"ד ב' רבה אמר הא לא אצטריכא וה"ל כאילו דלה וקיי"ל כוותיה וה"נ בנ"ד כשבטל הבצורת וקנה חיטים בזול יותר ה"ל כזה. וי"ל דהא כ' התוס' שם ד"ה רבה, וכיון שלא הוצרך אינו שכירו כו' וה"נ כיון שלא הוצרך אין המכר כלום, ואע"ג דמכירה דומה לקבלנות מ"מ המוכר עשה דבר גדול שיש בו קפידא גדולה למכור קרקעותיו ע"כ לא עשה זה רק כשנצרך אבל התם בעל השדה לא עביד מילתא יתירתא. וכמו לענין גיטין אמרינן כיון דלצעורה קא מיכוין מודה רבה דאע"ג דלא אצטריך אין חשוב קיום התנאי כיון דלא ציערה וה"נ אע"ג דקנה חיטין אין זה נק' קיום התנאי, דקיום התנאי אינו כשיקנה חיטין בעת הבצורת דעל תנאי זה לבד מכר ביתו, כי למכור בית וקרקע בשביל קניית חיטין אינו רק בבצורת:

וגדולה מזו איתא בב"מ פרק האומנין גבי ספינה סתם ויין זה כהובא בטור ח"מ סי' שי"א ס"ד ובב"י דמצי יוכל לומר הבא לי יין זה דוקא אע"ג שאין חילוק כלל בין זה לאחר אלא דכיון שטבע ספינתו ויש לו ריוח בקפידא מצא מקום לתבוע תנאו עכ"ל. וכ"ש הכא דיש חילוק גדול בין קניית חיטין בזמן בצורת לזמן הזול ויש לו ריוח בקפידא שלא יצטרך למכור קרקעו דיכול לתבוע תנאי, משא"כ התם בגיטין ע"ד ב' אין בעל השדה מפסיד כלום מש"ה אמרי' דמיטרא ה"ל כאילו דלה:

ולכאורה יש להעיר מגיטין ע"ה ב' ואמר האב אי אפשי שתשמשני כו' כלל אמר רשב"ג כו' א"כ לרשב"ג כיון שאין להמוכר עכבה בקניית חיטין אלא שא"צ להן ה"ז קיום התנאי ולרבנן אין זה קיום התנאי. וי"ל דגם לו יהי כן הרי הלכה כרבנן, ועוד התוס' שם כ' דלרשב"ג הטעם משום דס"ל דלהרווחה קא מיכוין אבל הכא אנן סהדי דלא מכר ביתו רק כשהי' נצרך לזוזי דהיינו בבצורת משא"כ כשלא נצרך:

ויצא לנו מכ"ז ישוב הגמ' דכתובו' צ"ז גבי ולבסוף אתו חיטי, איך דזה נק' ביטול התנאי, אע"פ שאין לו עכבה מלקנות חיטין ומשום דה"ל כאילו התנה ע"ת שיצטרך מעו' אלו לקנות חיטין בעת הבצורת, וכשבטל הבצורת אף ע"י דלא שכיחא הרי לא נתקיים התנאי, ולק"מ לא מגיטין ע"ג א' וע"ד ב' וע"ה ב', משא"כ גבי זבין נכסי למיסק לא"י לא חשוב ביטול התנאי אא"כ יש לו אונס ממש שא"י לעלות ולא משום אם נשתנה רצונו ואין רצונו לעלות ול"ד לכאן דחשוב ביטול התנאי כשא"צ להחיטין והיינו משום דהכא הי' התנאי ע"מ שיצטרך לחיטין בבצורת כו' משא"כ התם ועמ"ש הרא"ש בכתובות שם ודוקא דלא אצטריכו לי' זוזי משום דבר שנתחדש אח"כ כו' לפ"ז דין הנז' שהי' בא"י שמכר ביתו מפני יראת לשום ריעה שהיה לו מימוזיג ממנו ואח"כ תם לשום ריעה י"ל דה"ל כענין בצורתא הנ"ל דכשבטל הבצורת בטל המכר מפני דה"ל כתנאי, וה"נ כן. מיהו התם התנאי בקום ועשה שיקנה חיטין, והכא התנאי בשוא"ת וי"ל ה"נ התנאי ע"מ שיעקור דירתו, אך מ"מ מה"ט א"א לבטל המקח כיון שלא גילה דעתו כלל בשעת המכר שמחמת כך הוא מוכר ומענין (הנעטה?) דמכר ביתו ע"ד לעלות לא"י וכעת א"א לעלות ואולי אין זה אומדנא דמוכח דבלתי א"י לא הי' מוכר דמאחר שי"ל מפני לשום ריעה ג"כ הי' מוכר וה"ל כמוכר מטלטלין כו' וזה לא גילה בשעת המכר כו' נ' דזה הענין א' דמפני זה הוסכם אצלו לעלות וא"כ ג"ד דלעלות מהני לבטל המקח, והספק אי בעי' דוקא שיאמר בשעת מעשה בזה"ל שהוא מוכר ע"ד כן או נימא דגם אם דברו מעסק הנסיעה מהני לבטל המקח לכאורה הי' נ' להעיר ממ"ש בגיטין מ"ה ובש"ע אה"ע סי' י' ס"ג גבי משום ש"ר אני מוציאך די"א דבעינן אפילו כפלי' לתנאי' וי"א דא"צ כפל אבל מ"מ נ' דצ"ל הג"ד מבואר הטיב אז נחשב כתנאי, ולא כשדברו מעסק הנסיעה:

אך מדברי התוס' גיטין מ"ו ד"ה אי אמר, נ' דמחלקי' בין ענין הנ"ל לזבין ולא אצטריכו לי' זוזי דהתם מהני ג"ד, משא"כ גבי מוציא ש"ר כו' וא"כ אין ראי' משם לכאן. אך בחי' הרמב"ן שם מבואר בפי' דמשום ענין גילוי דעת אתינן עלה, וצ"ל דמהני בזה ג"ד בצירוף האומדנא וכמו בזבין כו' ואפ"ה לר"מ בעי' כפילות דלית ליה מכלל הן אתה שומע לאו וא"כ מזה נשמע דלכ"ע בעינן לפרש הג"ד הטיב לומר שמפני כך הוא מוכר, וגם לפי' התוס' הדין אמת דכמו התם דלא הוי תנאי כ"א ג"ד ומהני רק ללעז בעינן לר"מ כפילות ולרבנן ג"כ שיאמר משום ש"ר אני מוציאך כמ"כ גבי זבין ולא אצטריכו לי' זוזי דמהני ג"ד כמו תנאי בצירוף האומדנא בעי' נמי לר"מ כפילות ולרבנן (או כמ"כ גם לר"מ) שיפרש הענין הטיב ועבב"י סי' ר"ז סוף מחודש ל"א ממ"ש ב' הר"ן פ"ב דקדושין אלא הכא בשפירש ואמר דאדעתא למיסק קא מזבן ואי לא מצי למיסק לא הי' מזבן (ומ"ש הר"ן דלא ליהוי זביני צ"ע דא"כ תנאי גמור הוא ע' ב"ש סי' י' סק"ה) ונהי דאח"כ מסיק ועוד כו' מ"מ נ' בעינן שיהי' הג"ד מבואר הטיב רק שא"צ כפילות הענין. אך צ"ע לפמ"ש הב"י בסי' ר"ז ס"ז ב' הרא"ש בתשו' כלל פ"ה דבזבין ולא אצטריכו לי' זוזי א"צ ג"ד כלל א"כ לפ"ז שהענין הלז מורכב בזה ג"כ א"כ י"ל דא"צ ג"ד מיהו י"ל כיון שהורכב ג"כ משום למיסק כו' צריך ג"ד ולכן כשלא הי' ג"ד גמור לא מהני וכ"ש דהכא יכול לעלות רק שלא רצה. [פסק הקצר] על שאלת הספק השני, הא מילתא דפשיטא היא בכמה מקומות דדברים שבלב אינם דברים, והעיקר תלוי במה שהוציא בפיו, ומאחר שלא הזכיר בפי' שיסע לא"י _ אין זה כלום.