א

סימן סד

[לח"מ ה' שותפין] בנדון הטו"ת שבין רבי זאב ור' אבלי, על הקרקע המשותפת ביניהם זה שמונה שנים לשוכרה מהשר, והשוכר אצל השר הי' ר"ז והי' נכתב כתב השכירות על שמו משום שהשר הי' בכעס על ר"א, אבל מ"מ הי' שותפות ביניהם, ועתה התקצף השר על ר"ז ולא רצה להשכירה לו, ואמר ר"א לר"ז היות שהשר אינו רוצה להשכירה לך אני אלך ואשכרנה, והשיב לו ר"ז על הכבוד איני מקפיד, ועתה טוען ר"א ששכרה מהשר לעצמו לבד ולא על שותפות, ואינו מחוייב ליתן חצי לר"ז הואיל והשר לא רצה להשכירו לו, ור"ז משיב שלא עלה בדעתו שר"א ישכרנה לעצמו ח"ו ואם הי' מודיעו שכוונתו כן הי' גם הוא מתאמץ להציל את שלו ע"י אנשי' אחרי' שהיו שוכרים על שמם בשביל ר"ז כמו שעשה ר"ז לר"א בראשונה ושאלו איך יהי' דין זה עפ"י ד"ת. ואמרתי שאם לא אמר ר"א בפני עדי' ששוכר קרקע זו רק לצורך עצמו לבד ולא בשותפות אזי לית דין ולית דיין שזכה ר"ז במחצה שלו כמקדם (וזה מתבאר ממ"ש בטוש"ע סי' קפ"א ס"ב לא אמר לעצמי כו' אפי' אין יכולים להציל כו' ועש"ך סק"ד), אבל אם אמר שלעצמו הוא שוכרה אזי אם נתברר לנו בירור גמור שר"ז לא הי' יכול להציל כלל לשוכרה מהשר אפי' ע"י הדחק דהיינו שלא הי' מועיל לזה שום תחבולה בעולם אזי זכה ר"א בכל הקרקע ואם לא יוכל ר"א לברר שאמר כן ישבע שאמר כן בפני עדים (כ"מ בש"ך סק"ה ואע"ג דבבד"ה לא משמע כן מ"מ בשט"מ פ' הגוזל ב' משמע כן), אבל אם הי' ר"ז יכול להציל ע"י הדחק אפי' בטורח גדול לא זכה ר"א במחצה של ר"ז אא"כ אמר כן לפניו שרוצה לשוכרה לעצמו לבד ושתק לי', וצריך להביא עדים ע"ז ואינו נאמן בשבועה שאמר לו כן, וה"ט דלפ"ד הב"ח סי' קפ"א אפי' אמר לא מהני דס"ל דבשותפי' יכול להציל ע"י הדחק הוי כיכול להציל שלא ע"י הדחק ע"ש, אלא דבשאר פוסקי' לא משמע כן, הלכך יש להורות דעכ"פ אינו נאמן בשבועה וכ"מ במהרי"ן לב ס"ג סי' מ"ב דאינו נאמן בזה בשבועה, ומה שדימיתי נ"ד לשותפי' ולשיירא כו' כן משמע במהרי"ן לב שם ובתשו' מהרמ"ל סי' ס"ב.