א

סימן סב

ראובן הי' לו בית אצל חצר א"י והי' לו חלונות על חצר הא"י שהי' ג"כ קרקע שלו של היהודי רוחב ארשי' וחצי על כל אורך החצר ולתוכה פתח החלונות ולא הקפיד הא"י שיעשה גדר דוקא ועכשיו נשרף בית ראובן ושל שכינו הא"י ושר העיר לקח הקרקע של הא"י לעצמו ונתן להא"י קרקע במקום אחר שיבנה לו שם בית. ואח"כ מכר השר קרקע של הא"י ליהודי אחד הנק' יהודה, וראובן בנה בית על קרקעו והכניס הבית ג' רבע ארשין על החצר של הא"י ולא נשאר שם מקרקעו רק ג' רבעי ארשין ועכ"ז פתח חלון לחצר יהודה ויהודה מבקש שיסתום חלונו:

בחז"ה דל"ו ישראל הבא מכח הנכרי הרי הוא כנכרי, ובהג"א שם בסי' כ"ד ודוקא להורע כחו של ישראל אבל לייפות כחו כו' דמה שהחזיק הא"י שלא כדין של ישראל החזיק, והביאו הרב"י בב"י סי' קנ"ד סעיף כ"ט שזהו כמש"ש וגאון כתב כו' לפ"ז בנד"ז אין יכול יהודה לכוף לרפ"ל לסתום חלונו כמו שהא"י לא הי' יכול לכופו לסתום, וכ"כ במרדכי פחז"ה סי' תקנ"ג גם נשאל לו כו' ונראה לר"י כי שמעון אינו יכול לכוף את ראובן לסתום חלונותיו דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה והבא מחמת הא"י הרי הוא כא"י כו' וכיון דאין הא"י יכול לכופו לסתום כו' גם שמעון הבא מחמתו לא עדיף מיניה, מיהו שמעון יבנה בתוך שלו כנגד חלונותיו. ועי' בקיצור דיני המרדכי שבסוף חולין סי' תקנ"ג רבו הדעות כו', וע' בתשו' מיימוני דשייכי לספר משפטים סי' ע' ושם תשו' מהר"מ כמו שפסק במרדכי הנ"ל ובתשו' להרמב"ן סס"י י"ו לאחר שחלק על בעל העיטור העלה ג"כ רק שהישראל שקנה מהגוי יכול לסתום החלון כמו שהי' הגוי יכול לסתום. ובד"מ סס"ק ט"ו כ' וז"ל ובתשו' הרשב"א כ' דיכול לכוף את בעל החלון לסתום את חלונו. ובש"ע שם סעיף י"ט פסק כתשו' הרשב"א וע"ש בסמ"ע ס"ק מ"ה שהאריך בזה להעמיד פסק הש"ע דבהיזק ראיה שאני, והיינו כשהחלון פתוח לחצירו. ואף לדברי הש"ך שם דהרשב"א פליג גם בסעיף י"ח וא"כ גם דין זה דסעיף יט במחלוקת שנוי', יש שני טעמים בנד"ז לזכות הישראל הקונה מהא"י, הא' שאז כשהחצר הי' של הא"י הניח ישראל זה א' ארשין וחצי מקרקע שלו לחצר הא"י, והי' לו גם דריסת הרגל שם דטען עמו בקרקע שלי אני מהלך ולכן כ"ש שהי' יכול לטעון כן על החלון דיטעון דדי לו האורה מן א' ארשין וחצי, משא"כ עכשיו אחר השריפה העמיד הישראל ביתו באופן שגם לדבריו לקח שלשה רבעי ארשין מהקרקע שלו ולא נשאר לחצר הא"י רק ג' רבעי ארשין, וזה אינו מספיק להילוך ולא לאורה. א"כ הישראל שקנה החצר של א"י י"ל לכ"ע יכול לכופו לסתום חלונו דאין שייך כלל ישראל שבא מכח הא"י הרי הוא כא"י, דהא יאמר לו גם הא"י לא הי' מניח לך לפתוח החלון רק משום שהי' לך שם א' ארשין וחצי קרקע שלך במשך כל החצר ועי"ז דוקא הניח לך, משא"כ עתה. הב' דישראל זה אינו בא כלל מכח זה הא"י שהי' דר על החצר כ"א שקנה מהשר העיר שהקרקע הוא שלו, והוא לא נתן לו שום כח לפתוח חלון לחצר שלו, רק הא"י העבד שלו הניח לו כן בהיותו דר שם, ושר העיר או לא ידע מזה או דלא איכפת לו כי בכל עת יוכל למחות, ועתה שמכר הוא החצר להישראל הרי הישראל הבא מכחו הרי יש לו כח שלו והוא הי' יכול לומר בכל עת להיהודי סתום חלונותיך:

והנה מקור הדין דהש"ע סעיף י"ט הוא מתשו' הרשב"א ח"ג סי' ק"ס הובאה ב"י סי' קנ"ד סעיף כ"ו תוך מחודש סעיף י"א, והב"י קיצר התשו' ושם הוא באריכות. והוא ודאי פליגא על תשו' מהר"מ שבתשו' מיימוני סוף ספר משפטים סס"י ע' ובמרדכי פחז"ה סי' תקנ"ג הנ"ל דמהר"מ ס"ל דהישראל לא עדיף מגברא דאתי מחמתיה והרשב"א והראב"ד ס"ל דאין זה חזקה לומר שהישראל החזיק כדין לפתוח חלון לחצר הא"י והרי הי' יכול לבנות עליו א"כ לא שייך לומר שהישראל הקונה לוקח זכותו, כי לא הי' לו קנוי שום זכות בחצר העכו"ם רק מה שדין העכו"ם כן וכשמכרה לישראל חזר הענין לדון בדיני ישראל, והגע עצמך אם ישראל יש לו בית אצל חצר העכו"ם ולא פתח חלון לחצר העכו"ם אף אם מדיניהם יכול לפתוח מ"מ אם לא פתח והעכו"ם מכר חצירו לישראל אם הישראל הסמוך לחצירו רוצה לפתוח חלון על חצר הישראל הקונה מהעכו"ם בטענה דלא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה שעלי' היה יכול לפתוח כמ"כ גם עתה יפתח, ודאי יודו מהר"מ וכל סיעתו דאינו יכול לפתוח רק כשכבר פתח החלון בהיות החצר של עכו"ם אז ס"ל למהר"מ דאע"ג שמכר העכו"ם חצירו לישראל אינו יכול לכופו לסתום חלונו, דס"ל שזכה הישראל השכן בזה ע"י פתיחת חלונו להיות נהנה מאויר חצירו של עכו"ם לאורה, כ"ז שלא ירצה העכו"ם לבנות שם, משא"כ כשלא פתח החלון עד שמכרה העכו"ם חצירו לישראל שוב אין לו שום זכות בהחצר לפתוח חלון. והרשב"א והראב"ד אין מחלקין בזה דכיון שלא קנה הישראל מהעכו"ם שיניח לו לפתוח חלונו רק שהעכו"ם לא יכול למונעו מפני שדיניהם הוא כן, א"כ אין זה נק' שום זכות קנוי לו, כיון החצר אינו שלו כלל ואין לו בו שום קנין ושום זכות רק מה שדיניהם כן שהישראל יכול לעשות בכותלו חלון כ"ז שלא יצטרך העכו"ם לבנות שם, זה אינו נקרא שיש לו זכות וקנין בחצרו של עכו"ם, אלא רק שדין העכו"ם כן, ולכן כשחזר העכו"ם ומכר חצרו לישראל והרי כל החצר קנוי לגמרי להישראל מבלתי שום שיור, כיון העכו"ם לא נתן מאומה מדעתו להישראל השכן שיש לו בית אצל חצירו, א"כ כיון שכל החצר קנוי לו להישראל יוכל למחות עליו שיסתום חלונו, כיון כך דין התורה, ולא שייך לומר לא עדיפת מגברא דאתיא מחמתיה כי גם גברא דאתיא מחמתיה הי' החצר שלו לגמרי ולא היה להיהודי שכנו שום כח וזכות וקנין בחצר שלו, רק מה שדיניהם כן, והרי עכשיו שבא לישראל הרי דינינו שע"פ תה"ק אינו כן וחזר הדין לדיני ישראל והיזק ראייה הוא היזק גדול וגם איסור. ונמצא שרש פלוגתא דמהר"מ וסיעתו עם הרשב"א והראב"ד הוא דמהר"מ ס"ל דמה שפתח החלון לחצירו של העכו"ם נק' זה זכות שזכה באורה אף שזהו רק מחמת שדיניהם כן מ"מ לו יהא כן ה"ז כזוכה מן ההפקר וכעין מ"ש בטור סי' קנ"ד סעיף י"א שזכה לאורה מן ההפקר, ואחר שזכה בזה לכן אף שאח"כ מכר העכו"ם חצרו לישראל אחר אינו יכול לכופו לסותמו כ"ז שלא יצטרך לבנות שם משום שי"ל דלא עדיף מגברא דאתית מחמתיה. והרשב"א והראב"ד ס"ל מאחר שגם בדיניהם לא הי' זכות להישראל השכן בחצרו של העכו"ם כלל, ומה שפתח חלון כיון שעושה בכותל שלו זהו מדיניהם שאין העכו"ם יכול למחות אין זה נק' זכות קנוי לו כלל. וכשמכרה לישראל נתבטל דין זה. ולענ"ד אם העכו"ם קודם שמכרה בנה אצל החלון והאפיל חלונו של שכינו הישראל, ואח"כ מכר חצרו לישראל אז ודאי אף אם הישראל יסתור בנין זה שבנה העכו"ם אצל חלון שכנו, עכ"ז יכריח שכנו לסתום חלונו אף למהר"מ וסיעתו כיון כבר נתבטל הזכות שהי' לו:

ומעתה נבוא לשאילתינו דאף למהר"מ וסיעתו לא שייך לומר שרפ"ל הי' לו זכות לפתוח חלון לאורה על חצר הא"י מתרי טעמי הנ"ל, האחד כיון החצר של הא"י נטל השר העיר מהא"י שכך הוא ע"פ נמוסי הקיר"ה, כי הארץ היא של שר העיר ואחר שנשרף העיר אומר שר העיר שנצטרך לו מקום זה להיות לו והוא נתן לו מקום אחר ג"כ תוך העיר לבנות עליו בית. והרי על שר העיר אין שום חזקה לרפ"ל לפתוח לו חלונות לחצר של שר העיר, מה גם שנשרף ג"כ בית רפ"ל ובטלו חלונותיו א"כ אם יבנה לו בית וירצה לפתוח חלונות לחצר של שר העיר מי יימר שהי' שר העיר מניח לו, וקרוב הדבר להפך שלא הי' מניח לו כ"א ברצי כסף הרבה כי שר העיר יודע שזהו קפידא גדולה אצל הקונים החצר שלא ירצו בש"א לקנות אם יהיו ליהודי אחר חלונות לחצרו, וגם בלא"ה שר העיר הוא אדון גדול וגם אם לא הי' מוכר החצר והי' בונה לעצמו בנין שם ודאי לא הי' מניח לרפ"ל לפתוח חלונות לחצרו, ולא יוכל רפ"ל לטעון עמו הלא הי' לי חלונות לחצר זה שהרי ישיב לו שהארץ שלו ואין כלל להא"י זכות בו ומה שהי' פותח חלון על חצר עבדו שאין החצר קנוי לו איך יתחייב הוא עי"ז להניח לו כן, וכש"כ שהוא רפ"ל עצמו מודה שלא קנה כלל מהא"י להניח לפתוח לו חלון א"כ איך יתחייב השר להניח לו בטענה לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה דעדיף ועדיף הוא כי אינו אתי מחמתיה כלל כ"א להפך שהוא העיקר הבעה"ב והא"י הי' אתיא מחמתיה לשעה ולא בקבע. וא"כ כיון שנתבטל הזכות שהי' לרפ"ל שהרי אין לו שום חזקה על חצר השר לפתוח חלון, א"כ כאשר הישראל קנה זה החצר מהשר אין שום כח וזכות לרפ"ל לפתוח חלון על חצר זה, כמו שכתבנו דמודה מהר"מ בישראל שקנה חצר ובית אף מא"י פשוט שלא יוכל שכנו היהודי לפתוח חלון לחצרו בטענה דישראל הבא מכח הגוי הרי הוא כגוי, וכ"ש הכא שהא"י המוכר אינו אדם פשוט. ואף בדיניהם לא יכול לפתוח חלון לחצרו, דודאי הישראל הקונה ממנו יוכל להכריח את רפ"ל שלא יפתח חלון לחצרו. ויש לדמותו למ"ש בגמרא פא"ט ד"ס סע"ב עמון ומואב טהרו בסיחון, דכיון דסיחון נטל את ארצם בטל ענין אל תצר את מואב אף אם אפשר גם בני מואב היו דרים שם, מ"מ כיון שסיחון הוא העיקר כו' כמ"כ הכא ע"י ששר העיר נטל החצר מיד הא"י ונעשה חצר שלו ורפ"ל בטל חלונו שהרי נשרף ביתו, א"כ בטל זכותו שהי' לו על חצר הא"י והישראל שקנה החצר מהשר העיר יכול להכריחו שלא יפתח חלון לחצירו ואם פתח מחוייב לסתום חלונו והיינו אף למהר"מ וסיעתו:

הטעם הב' דגם על הא"י לא הי' לו שום זכות לפתוח חלון כי מה שפתח חלונות זהו לפי שהניח שם קרקע שלו באורך כל החצר וברוחב א' ארשין וחצי שזהו כ"ד ווייערשקש שי"ל שזהו קרוב לשני אמות ועם כי מדינא לפתוח חלון צריך ד' אמות זהו בדינינו אבל בדיניהם י"ל סגי ב' אמות ואם הא"י יקפיד ע"ז יעשה גדר ויהי' די לו באור של שני אמות אויר, א"כ לא פתח חלון לחצרו של הא"י כלל כ"א לאויר שלו. ותדע שהרי הי' לו גם פתח שם דטען עם הא"י דבשלו הוא מהלך ויעשה גדר, וא"כ אף אם הא"י הנ"ל עצמו הי' מוכר חצירו לישראל הי' הישראל יכול להכריחו לסתום חלונו דה"ל כקונה חצר מא"י ששכינו הישראל לא פתח עדיין לחצירו של הא"י דלכ"ע לא יפתח לו חלון מחדש וה"נ ה"ל כן שלא פתח החלון לחצר הא"י כלל ולא הי' לו שום זכות בחצר הא"י על פתיחת חלון כ"א פתח לקרקע שלו. וא"ת א"כ ישאר לו זכות זה שיכול לפתוח החלון לקרקע שלו הארשין וחצי, ע"ז י"ל יוכל הישראל לטעון הלא בדינינו צריך ארבע אמות ואם בדיני א"י די בשני אמות זה י"ל לכ"ע אינו נק' זכות. ועוד כי הא"י לא רצה לעשות גדר ולא רצה ליתן חצי ההוצאה. אבל לא מחל לך כלל ואני רוצה שתעשה גדר דוקא ואתן חצי ההוצאה. וכ"ז אף אם הי' מניח השיעור קרקע כמו שהי' ארשין וחצי ארשין , אבל בנד"ז שהכניס ג' רבעי ארשין להבית שבנה ונשאר רק ג' רבעי ארשין א"כ ע"ז אין לו שום חזקה וזכות לכ"ע:

אחר זה ראיתי תשו' מהריב"ל ח"א סי' פ"ה ויש לגמגם על פסקו שחייב את שמעון, דהא גם למהר"מ וסייעתו שמעון הבא מכח הא"י הרי הוא כמוהו שיכול לבנות בשלו לסתום החלון של ראובן וכ"פ רמ"א בש"ע סי' קנ"ד סעי' י"ח בהג"ה וכיון שיכול לסתום חלונו מכ"ש דיכול לפתוח לו חלון נגד חלונו דמאי יטעון יש היזק ראי' ע"ז ישיבו כיון דיכול לסתום חלונו לגמרי ע"י בנין כ"ש דאין לחוש להיזק ראיה, דאם איכפת לך ההיזק ראיה סתום חלונותיך. וא"כ בנדון דמהריב"ל שמעון הבא מכח הא"י שקנה ממנו החורבה אמאי נאסור עליו שלא לפתוח חלון נגד חלונו של ראובן. וגם ראובן בא בחזקה בלי טענה שמה שיטען שהא"י נתן לו רשות זה אינו נאמן כמו שפסק הרשב"א שע"ז אין חולקין עליו. ועוד שאפילו נתן לו רשות ודאי לא נתן לו רשות שלא יוכל לפתוח חלון כנגדו ואפשר גם נתן לו רשות רק עד שיצטרך לבנות שאז גם יסתום חלונו. ולכן צ"ל מהריב"ל נמשך אחר הגאונים דפליגי על מהר"מ שאין היהודי יכול לבנות לסתום החלון וכמו שהוא דעת הב"י בש"ע סי' י"ח. אבל זה אינו נכון דתשו' מהר"מ זהו דיעה אמצעית בין הדיעה שבסעיף י"ח ובין תשו' הרשב"א ח"ג סי' ק"ס שבש"ע סעיף י"ט.