א

סימן נט

שאלה שמעון נתן לראובן צעטיל ע"ס צ' רו"כ. וטוען שמעון שלא קיבל מזומן רק ששים ועל המותר צעטיל מחמיו ולא שילם לו:

תשובה ולפענ"ד לכאורה שהדין עם ראובן בעהש"ט. דהא לא נז' בשטר ערבות וא"כ אף דאנו יודעים הענין שהי' באמת ע"ד ערבות ר"ל ששמעון קיבל צעטיל של חותנו דראובן על שלשים רוכ"ס. ועבור זה נתן הוא צעטיל שלו. מ"מ נד"ז אין לשמעון דין ערב כי אדרבה אין לראובן על חותנו כלום רק על שמעון. והו"ל כהא דאיתא שלהי ב"ב נשא ונתן הערב ביד אין למלוה על הלוה כלום. והכא אע"ג דלא נשא ונתן ביד מ"מ כיון דנתן שט"ח על עצמו עד"ז כאילו הוא הלוה א"כ עדיף מערב רק ע"ד שאין לראובן על חותנו כלום כ"א על שמעון. וכיון דשמעון הו"ל דין לוה ולא דין ערב קבלן א"כ ודאי דלכ"ע יכול לחייב א"ע בשטר אע"פ שאינו חייב וא"צ קנין כדמוכח מסוגיא דפ' הנושא בכתובות (דק"ב) וטוש"ע ח"מ סי' מ'. ונהי דמשם מוכח דגם בערב בשטר א"צ קנין וזה דעת הראב"ד הרמב"ן והרשב"א שהביא הה"מ רפכ"ו מהל' מלוה ובב"י רסי' קכ"ט דערב אחר חיתום שטרות א"צ קנין מ"מ להרמ"ה שהביא הטור שחולק ע"ז וכ"ד הנמוק"י והטור צריך ליישב כמ"ש הש"ך סי' קכ"ט משום דערב הוי אסמכתא שמחייב א"ע ע"ד אם כו' ומש"ה לא מהני שטר בלא קנין. א"כ דוק מינה לנ"ד שאין ההתחייבות ע"ד אם כ"א חיוב מוחלט עליו לגמרי א"כ הו"ל כדין מחייב א"ע בשטר הנז' בסי' מ' דחייב. וה"נ כוון לחייב א"ע ושהוא יגבה מחותנו דראובן. ומה שנתן דרך עיסקא ולא שט"ח אין הענין שקיבל השט"ח בעיסקא דהכא כ' בפי' שקיבל בעיסקא תשעים רוכ"ס ולא נז' שט"ח רק העיסקא כדי שיקבל ראובן ריוח ולא יהי' מעותיו בטילות. לכן נלע"ד הדין עם ראובן:

ומ"ש מסי' קכ"ו סי"ח שאני התם כיון שנתחייב רק ע"ד החפץ ונמצא לא הי' בידו משלו ול"מ במע"ש. משא"כ בנ"ד נתחייב לו ע"ד שהוא יגבה מיהודה ואם לא יגבה יפסיד דהוא חייב בודאי ע"י שט"ע זו. מ"ש מדין פורע חוב כו' אינו ענין לכאן דודאי יגבה מיהודה דהו"ל כמו ערבני ושלם דאין בזה משום פורע חוב כו'. ונשוב לענינו דבתומים סי' קכ"ט ס"ג פי' דלאו בכל שטר כו' מיהו נ"ד ל"ד לערב רק כמחייב א"ע בשטר כנ"ל:

ע' כ"ה סי' קכ"ט אות מ' די"א דקבלן א"צ קנין וי"ל עכ"פ שלוף דוץ ודאי א"צ קנין ממנו בשטר. תשו' רמ"א סי' פ"ט צ"ע דאינו ע"ק כיון שנתנו שט"ח ואין להחתן על חמיו כלום ע"כ אין שייך דינו דר"ת וצ"ע בב"ש סי' נא: