ב

עוד יש לבאר ענין הטעם שהמלך נק' מוחזק גבי טסקא מאיזה טעם הוא אם משום שהקרקעות שלו או משום שהכל עבדים לו, דהנה בתוס' פחז"ה דנ"ה א' מבואר הטעם משום שהקרקעות עיקר הן של המלך, וכבר הוא מוחזק ולא מיחסרי גוביינא, אבל בתשוב' מהראב"ש הנ"ל האריך להוכיח שאין כן דעת כל הפוסקים ושגם התוספות ס"ל כן דאף גם בדברים שאין עיקרן של המלך מ"מ נק' המלך מוחזק והראי' מכרגא דאפי' שערי דכדא משתעבדו אע"ג שאין עיקרו של המלך ועד כאן לא אפסקא הלכתא דלא משתעבדי, אלא משום דאין דרך המלך כך ע' רמב"ם שכ' אא"כ הי' דין המלך כך והובא בשו"ע סי' שס"ט סס"ט ועכצ"ל הטעם כמ"ש הנ"י דהא מצי נחית ומזבן מנפשי', משא"כ בשעבוד המלוה כו' ודבריו לקוחין מחי' הרמב"ן לשם. והנה מהראב"ש כ' דמ"ש התוס' משום שהקרקעות כו' היינו משום דבקרקע איכא נמי האי טעמא נקטוהו עכ"ל, ויש להתיישב לשטת התוס' היכא דלא שייך רק ה"ט לחוד אי מהני להיות חשוב מוחזק מה"ט לחוד, ונלע"ד דה"ט לחוד לא מהני דאע"ג דקיי"ל כרב נחמן בב"מ דק"ב ע"ב דקרקע בחזקת בעליו קיימת אפי' לענין ספק הנופל בדמי השכירות מ"מ י"ל דהיינו דווקא גבי שוכר ומשכיר שהקרקע היא לגמרי של המשכיר ואין לשוכר שום קנין בגוף הקרקע, דהא קיי"ל דשכירות לא קניא גוף הקרקע אע"ג דאמרינן בהזהב דף נ"ו ע"ב דליומי' מכירה היא וכמ"ש הנ"י שם וכש"כ לדברי התוס' שם ומשו"ה חשוב המשכיר מוחזק ועי' לח"מ פ"ב מה' שכירות דין א' וע' בתשוב' ושה"כ סי' מ"ז, משא"כ בקרקעות שמקבלין מן השרים וקונין אותן מהן בקנין גמור רק שנשאר לו בהם זכות שישלם לו טסקא פשיטא דבכה"ג חשוב קנין גמור ומש"ה י"א ביו"ד סי' רכ"א ס"ז דהמשכיר יכול לאסור ביתו בקונם (או בהקדש לד"ה) על השוכר, משא"כ בעבד אעפ"י שמשלם לו מס דהיינו צינ"ש נ"ל שבוודאי א"י לאסור וע' ברמב"ם פכ"ג מה' מכירה וטוש"ע חו"מ סי' רמ"ב סדה"ו. ושוב מצאתי כדברי להדיא בתשו' הריב"ש ססי' שנ"ה דבכה"ג שהקרקע הוא של המחזיק לעולם ומורישו לבניו, אלא שנותן דבר ידוע לבעלים הראשונים חשוב קנין גמור וא"י הבעלים הראשונים לאוסרו עליו כו' ומוכח התם דאפי' בשהבעלים הראשונים המה השר או המלך כו' יע"ש וכיון שכן אין ראי' לומר דבכה"ג חשוב הבעלים הראשונים מוחזקים בענין ספק הטסקא ואדרבה בהיפוך שהמחזיק חשוב מוחזק כיון שיש לו קנין גמור בזה מהבעלים הראשונים אסתלקו להו עד שא"י לאסור אותם על אחרים, ול"ד כלל למשכיר כו' ועוד מצאתי ראי' לדברי ממ"ש הב"ח בא"ח סי' שצ"א דאפי' לענין עירוב לא מהני כה"ג שכירות רשות משר העיר עיי"ש באריכות דאפי' יש לו רשות להניח כליו שם, ומשום דל"ד למשכיר כיון שאין הבתים שלו אלא שיש לו עליהם רק חוב קבוע ליתן לו מס בכל שנה כו' והב"י לא הקיל אלא משום דס"ל דבשיש לו רשות להניח כליו שם לא גרע משכירו ולקיטו וה"ט לא שייך רק לענין עירוב לחוד. ואף גם בזה פקפק בתשו' ח"ץ סי' ו' ומכל הלין משמע דלענין חזקה חשיבי אנשי העיר מוחזקים כנגדו בביתם ואם הי' מתדיין עמהם בדינינו הי' יכולים לומר כנגדו ק"ל בכל ספיקא דדינא ומכ"ש בספק פלוגתא דרבוותא שכ' המל"מ פ"ז מה' שכירות ה"ב דאפי' גבי שוכר ומשכיר לא אמרו אוקמא ארעא אחזקת מרא קמא ובזה יישב תשוב' הרשב"א עיי"ש. ואע"פ שהקרקע וודאי של המשכיר לגמרי. וכש"כ הכא והלכך עלה בידינו ת"ל דהטעם שבטסקא חשוב המלך מוחזק הוא רק משום דמצי מזבין, ומ"ש התוס' משום שהקרקעות כו' סניף בלבד אבל הטעם לא מהני כלל: