א

סימן מט

הנה* קודם שנכנס אי"ה בביאור דין זה, יש לבאר היטיב ענין שהרבים נקראים מוחזקים לענין קי"ל שהוא מבואר במרדכי ס"פ לא יחפור בשם מור"ם שהוא מדאמרי' פא"נ מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח מדקאמר מנח אלמא דהמלך חשיב כמוחזק במס של כל אחד ואחד עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה ע"ז דהא מסקנא דגמרא הוא בפחז"ה דנ"ה א' דלית הלכתא כרב הונא ברי' דרב יהושע דאמר התם דאפי' שערי דכדא משתעבדי לכרגא כו' אלא דלא משתעבדי לא קרקעות ולא מטלטלין לכרגא ואי זבין לכרגא לא הוי זבינייהו זביני דכרגא אקרקפתא דגברא מנח כו' כמבואר ברשב"ם שם וכ"פ הרמב"ם והש"ע סי' שס"ט ס"ט ומ"ש בא"נ מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח, מוהרקייהו דוקא דפירש"י חותם עבדו' שלהם דהיינו שיעבוד גופו וכן מבואר בערוך ערך מוהרקייהו שנראה מדבריו שם דמוהרקייהו הוא כתב הרוויזיע המונח בטפסא דמלכא. ואם אין משלמים המס הוא דינא דמלכותא להשתעבד בגופו ולמוכרם לעבדים ולא ליקח נכסייהו כדמוכח בב"ב שם וז"ש אקרקף דגברא מנח, אקרקף דוקא ולא אנכסים, וא"כ אין המלך חשוב כמוחזק מחמת הכרגא בנכסיהם רק בגופם ואין לומר דמחזקה דגופא נמשך חזקה ג"כ אנכסיהם משום דנכסי דאינש אינון ערבין כו' דהא לא משמע הכי בגמרא שם דא"כ אמאי לית הלכתא כרב הונא ברי' דרב יהושע וכן משמע להדיא בנ"י שם לענין ירושת בנו הבכור שכ' דמי שמת והוא חייב למלך ממיני מסים ותשחורת המוטלים על הממון אין בנו הבכור נוטל פי שנים. והיינו משום דהמלך מוחזק בממונו מחמת מס זה משמע הא במ"ש דאקרקף דגברא מנח אין המלך חשוב מוחזק בממונו ובנו הבכור נוטל פי שנים והובא להלכה בהג"ה ססי' רע"ח. וצ"ל דיש לחלק בין ענין מוחזק דלגבי בכורה לענין מוחזק דטענת קי"ל, והוא דלגבי ב כורה כיון דאין דין המלך על הנכסים רק אקרקף דגברי לא חשיב המלך מוחזק כ"כ בנכסיו עד שיבטל לגמרי חזקתו של זה מעכשיו, משא"כ לענין קי"ל כיון דעכ"פ המלך מוחזק בגופו, א"כ וודאי דחשיבי הקהל מוחזקים בגופו לענין קי"ל וממילא נמי יכולים לירד אח"כ לנכסיו דנכסי דאינש אינון ערבין כו', א"נ יש לומר כפמ"ש בתשו' מהר"א בן ששון סי' קמ"ט דכרגא שבזמנינו נשתנה מנהג המלך מזמן הש"ס דכרגא דעכשיו הוא מוטל ג"כ על הממון שהמלך נוטל מה שימצא ממונו עבור כרגא וא"כ המלך חשוב מוחזק בממונו מחמת כרגא לענין בכורה ג"כ, ועלו כהוגן ד' מור"ם שבמרדכי: