א

סימן מו

על שכ' מעל' שמצא פלפול בס' אחד נדפס בשאלה שבאה לפני המחבר ההוא באיש"מ ומעל' השיג עליו. וזהו השאלה בספר הנ"ל אודות איש א' שהכירו בידו גניבה. והשיב שלא גנבה הוא רק שהוא לקח אצל גנב והגנב הוא מפורסם ומה גם כי הוא עושה עמו מסחור ושלח אותו לגנוב רק כי שתים רעות הנה. אחת כי לא נמצא תח"י כל הגניבה והשנית כי לא איש אמיד הוא לשלם ע"כ אנו מסופקים אם יכולים לכוף אותו להגיד מי הוא הגנב כי אינו רוצה להגיד באמרו שיש סכנה בזה ששורפים כולם שם ופלפל השואל בספר הנ"ל בזה ותוכן דבריו שבתחלה דן איך ומה הי' הדין באם שהיו שניהם גונבין בשותפות והכירו לא' אם מחוייב לשלם בעד חבירו. ודימה זה לשנים שלוו מא' שהן ערבאין זה לזה כדאי' בח"מ סי' ע"ז. וגם משום דדינא דמלכותא הוא שאם המצא תמצא הגניבה ביד א' שבודאי מחוייב הוא לשלם בעד כל הנגניבה ואנן אזלינן בתר דד"מ לפמ"ש בסמ"ע סי' קע"ו סעי' י"ב בהג"ה וכן בש"ע סי' שנ"ו ס"ז בהג"ה. ואח"כ חזר ודן בנ"ד שקנה הגניבה מהגנב מה דינו והעלה דדמי לגנבו בשותפות וראייתו מסי' קע"ו סי"ב בהג"ה אם גנב כו' וכן קנה גניבה כו' הרי דשקולים הם ואח"כ כ' שאף את"ל דאין שקולים מ"מ חייב בנ"ד כיון ששלחו לגנוב ואע"ג דאין שליח לד"ע מ"מ כיון שהגנב נכרי דמי למ"ש בסי' שמ"ח שאם השליח אינו בר חיובא י"א דמחוייב המשלח ודמי נמי למ"ש סס"י שפ"ח גבי מי ששלח למסור והשליח הוחזק לכך דחייב המשלח אך כ"ז באיש אמיד אבל באיש שאינו אמיד מסופק אם מחוייב להראות הגנב כיון דאיכא חשש סכנה. ולפי שביקש ממנו להשיבו כל דבר על אופנו בפרטות. וגם כי תורה היא ולהתלמד אני צריך לכן אמרתי אשיחה וירווח לי אי"ה ופטפטיא דאורייתא טבין: