א

סימן מד

ע"ד השאלה בעסק התביעה של רבי נחום מרבי מן בעסק הקאנטר:

הנה לדברי רבי מן לא נתקיים הדבר כלל. כי לא הי' עוסק ר' נחום כלל בהקאנטר מחדש שום דבר נוסף עתה אחרי הבטחת השכירות רק מה שהי' עוסק ג"כ מקודם זה כמה שנים שהי' רואה החשבון פ"א בשנה מהקאסיר ר' יאסי' ועבור זה הי' לו טובת הנאה מקודם וגם עתה אך התנאי הי' שינהג הוא כל העסק להיות מקבל חשבון כמה וכמה פעמים בפרוטרוט מעוד שני מחזיקי שכר ויי"ש הורט וגם מר"י הנ"ל כמה פעמים וזה לא נתקיים כלל ולכן לא נתן לו השכירות כלל כמה שנים רק הט"ה שהי' לו מקודם והראי' שגם ר' נחום לא ביקש השכירות כלל שהרי הפסיקה הי' רק על ג' שנים ומדוע שתק כל ג' שנים ולא ביקש. אין זה מפני שהאמת עד לעצמו בראותו שלא נתקיים הדבר כלל ע"כ עבור מה יבקש שכירות. רק עתה נתחכם אחר שכבר עבר זמן זמנים רוצה לבקש אשר זהו פליאה נשגבה. הרי שכר שכיר צ"ל בזמנו או אחר זמנו ואיך ישתוק כל זמן הרב א"ו נתחדש לו כעת הדעת לבא בטו"ת ומקודם לא רצה כלל העסק ולא השכר. ומה שבאמת לא נתקיים העסק זהו מפני שמחזיקי השכר והיי"ש לא רצו בשום אופן שיהי' עליהם עול ר' נחום הנ"ל ולא רצו לחשוב עמו גם הקאסיר הנ"ל לא רצה זה. רק הקאסיר הראה חשבונו פ"א בשנה לפניו כאשר זה הי' רגילותו משנים רבות טובא מקודם כ"ז היות ר' מן מחזיק הקאנטר הראה חשבונו לפני ר' נחום הנ"ל ע"פ בקשת ר' מן להקל מעליו:

והנלע"ד שדין זה הוא דין משנתינו רפ"ו דב"מ השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומות וגרסי' עלה בגמ' דע"ו ב' איבעית אימא האי תנא חזרו נמי הטעו קרי ליה (וזה את זה דקתני במתני' בפועלים ובעה"ב נמי קאמר ולא בהטעו פועלים אהדדי) דתני' השוכר את האומנין והטעו את בעה"ב או בעה"ב הטעה אותן אין להם זע"ז אלא תרעומות בד"א שלא הלכו אבל הלכו חמרים כו' אבל אינו דומה הבא טעון כו' וכ' התוס' קשה לר"י כו' וי"ל דמיירי כו' אלא אורחא דמילתא נקט דבהלכו לא שכיח כו' ובפסקי תוס' סי' רע"א דיינינן דינא דגרמי ור"ל אף בלא הלכו אם על ידו נתבטלו אותו היום משלם להם שכרם כפועל בטל כמו בהלכו. וכ"כ הרא"ש שם סי' ב' ולכאורה מלשון התוס' הי' נ' דאין שום חילוק בין הלכו ללא הלכו אבל הרא"ש שם כ' מיהו נפ"מ במאי דהלכו כו' דהיינו אפי' לא היו מוצאים להשתכר כלל לא מקודם ששכרם ולא אח"כ כיון שהלכו דהוי התחלת מלאכה נותן להם שכרם כפועל בטל ובלא הלכו ס"ל אף תרעומות אין כאן. וכ"כ בשט"מ בשם הרשב"א שמכיון שהתחילו במלאכה נתקיים ביניהם שכירות ונשתעבד להם בעה"ב שכשם שקרקע נקנית בחזקה ומטלטלי' במשיכה כו' כך שכירות פועלים בהתחלת מלאכה והליכת פועלים למלאכתן היא היא התחלת מלאכתן וכ"כ שם בשם הרמב"ן כשהלכו דוקא כשאין מוצאין להשכיר עצמן וכגון דאינהו נמי בלא"ה לא היו מוצאין תחלה מי שישכור אותן ונמצא שלא הפסידן כלום מפני הבטחתן של בעה"ב ולפיכך פטור כשלא הלכו אבל הלכו כיון שהתחילו במלאכת שכירותן בהליכה בעלמא נתחייב להם בשכרם שכשם ששאר דברים נקנין בקנין כך שכירות פועלים נקנה בהתחלת מלאכה כו' עכ"ל אמנם בשם הריטב"א ותוס' משאנץ משמע בשט"מ שם דמ"ש הלכו אורחא דמילתא קתני כנ"ל וכ"נ לדברי המרדכי בשם הר"מ שהביא הב"י דאפי' התחיל כו' ולפ"ז כו' לא איירי בשכירות וע"כ דאינו מפרש כהרמב"ן והמ"מ דמיירי כשאתמול ג"כ לא יכלו להשכיר כו' דא"כ מצי איירי בשכירות. וא"כ י"ל דבלא יכלו להשכיר אפי' הלכו אין להם עליו אלא תרעומות. וכ"כ הנ"י ככל דברי הרמב"ן והא דקתני הלכו כו' אלא הכא מיירי כגון שלא היו מוצאין להשכיר א"ע מתחלה משום הכי דוקא כשהלכו כו' אבל כשלא הלכו אין להם תרעומות ומ"מ בזה יש הפרש בין הרא"ש ובין הרמב"ן ונ"י דבלא הלכו ג"כ יש להם עליו תרעומות אף בכה"ג שלא היו מוצאין להשכיר א"ע מתחלה ג"כ להרמב"ן והנ"י משא"כ להרא"ש כנ"ל. וכ"כ הטור סי' של"ג ססע"י א' כלשון הרא"ש ומיהו לפעמים איכא נפקותא במה שהלכו כו' וכ"כ הב"י בשם המ"מ פ"ט מה' שכירות ואם הלכו אע"פ שלא היו מוצאים להשכיר אמש נותן להם שכרם כפועל בטל והוא שעכשיו אינם נשכרים כלל אבל אם היו נשכרים כו' ותמי' לי מ"ש הב"ח סעי' א' ומ"ש או ישכירו עצמם כשאר פועלים פי' הרשות ביד הפועלים כו' דזה אינו וכמ"ש בפרישה סעי' ב' דהברירה בידו כו' דהיינו ביד בעה"ב ע"ש. וכ"מ ממ"ש הב"י בשם המרדכי בשם ר"מ דאפי' התחיל כו' היכא דפועל מוצא להשתכר כו' אלא דס"ל דבקבלנות לא יוכל בעה"ב לחזור והדרישה כ' דהטור לא סבירא ליה כן וכן לפי הרמב"ן והמ"מ אין מוכרח כלל חילוקו דהמרדכי בין פועל לקבלן בזה:

עוד הביא בקצה"ח סי' של"ג סק"ב דעה חדשה בשם תשו' מהר"מ מרוטנבורק ד"פ סי' תתכ"א דבלא הלכו אפי' הפסידו ע"י בעה"ב כגון שאמש היו מוצאים מקום להשכיר ועכשיו אין מוצאים אפ"ה פטור דה"ל כמבטל כיסו של חבירו דאין לו עליו אלא תרעומות ודינא דגרמי זהו דוקא כשגרם לו היזק ממש ולא מניעת הריוח. ולדבר האבד ג"כ לא דמי יעו"ש. ובנתי"מ סי' של"ג סעי' ב' סק"ג עשה א"ע כאלו לא ידע את יוסף הוא בעל קצה"ח:

ועתה בנ"ד הרי לא הלך ר' נחום וגם לא התחיל במלאכה כי מה שגם אחר פסיקה זו חשב כמנהגו עם הקאסיר ה"ז עשה מקודם וא"כ איך יהי' נק' זה התחלה לגבי מלאכה החדשה שע"ז פסקו עמו. וגם מזמן הפסיקה עד זמן שחשב עם הקאסיר הי' זמן ד' חדשים. ובנתיים לפי הפסיקה הי' לו לחשוב עם שני מוכרי יי"ש ושכר הור"ט כנ"ל שהזמן ע"ז הי' ערך חדש וחצי אחר הפסיקה והוא נתראה עמהם ולא הי' שום דבר ביניהם. אם כן ע"כ ראה והבין שאין קיום לדבר וה"ל לפחות לומר לר' מן ראה שמצידי אין מניעה ומה זו שתיקה יותר מג' שנים עד אחר כלות הזמן של הפסיקה. ועכ"פ כיון שלא הלך ולא התחיל במלאכה אין ע"ז שום תביעת ממון לכל הדעות אף אם נאמר שזהו חזרה מרבי מן עכ"ז אינו חייב לו כלום כיון שקודם שהלך הי' חזרה בזמן א' חודש וחצי כנ"ל וגם אח"כ לא הלך ולא התחיל במלאכה חדשה. רק שי"ל שיש לו עליו תרעומות שזהו אפי' בלא הלך להרמב"ן והנ"י ודעימיה אף אם לא מצא מקום תחלה להשכיר א"ע. מ"מ להרא"ש וטור אין לו גם תרעומות כיון שלא הי' מוצא מקום כו'. ואפ"ל דגם להרמב"ן והנ"י אין לו עליו תרעומות כיון דשתק ולא תבע כלל על השינוי וגם לא על הפסיקה ושתק יותר מג' שנים הוי שתיקה זו מחילה. וכמו דקיי"ל גבי חזקת ג' שנים. ויש דברים שגם מיד הוי מחילה כו':