א

סימן מא

בדין הנז' בש"ע ח"מ סי' רע"ז סט"ו מי שהיו כו' אם הבת נוטלת שני שלישי' אפי' בנכסים שבאו להזקן אחר מיתת אביה הבכור. ויראה דנוטלת. וע' בסמ"ע רס"י רע"ח סק"ב והוא תלמוד ערוך בב"ב דקנ"ט ע"א בן בכור כו' מכח אבוה דאבא קאתינא ובמקום אבא קאימנא (שנמצא הבת כאלו היא בכור וא"כ נוטלת גם בנכסיו דעכשיו וכן מבואר בפרשב"ם פי"נ דקי"ו סע"ב אמתניתין בנות צלפחד ועיי' תוס' שם ד"ה ושהי' בכור דרק מה שהי' ראוי ליעקב אין חנוך בן ראובן נוטל חלק בכורה נגד שמעון אבל מה שהי' מוחזק ביד יעקב במותו אע"ג שנפטר ראובן מקודם נוטל חנוך חלק בכורה ושמעון נוטל חלק פשוט והיינו ודאי אף מה שהגיע ליעקב אחר מות ראובן. ובהא א"ש טובא החילוק בין דין דסס"י רע"ז להדין דסי' רע"ח ס"ג וכן שטת הנ"י גבי בנות צלפחד. אמנם בחידושי הרמב"ן שם כ' בסיגנון אחר דהבכור יורש בקבר להנחיל לבניו וגם לפ"ז הדין הנ"ל אמת ומ"ש בגמ' דקכ"ב גבי בנות צלפחד והא אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק והוצרך לומר דא"י מוחזקת היינו משום דחפר לא הי' מבאי הארץ ולא הגיע לידו מעולם) ואע"פ דלמסקנא י"ל דזה נדחה מ"מ י"ל דאמת הוא דמכח אבוה דאבא קאתי וא"כ הה"נ דבמקום אבא קאימנא ע' בח"מ סי' רי"א ובבע"ת שער מח' ח"ג: