ה

ועיי' בתמים דיעים סי' רל"ט בפרק הניזקין הביא ג"כ הירושלמי והעולה מדבריו בשני כיסין קשורין דרי"צ דבר תורה הי' חייב שבועה, ומפני התקנה פטור, וחשיב לה טענת ברי, ובנדון דהפרישה ראיתי שמצאת כו' לא תקנו וחייב אף מדרבנן, רק ע"פ מש"ש יש קצת טעם דחשוב טענת ברי דכתב וז"ל ופירוש הענין כגון שראה אותו מושך שור אחד אמר לו מה טיבו של שור זה אצלך, אמר לו תועה בדרך מצאתיו ולא ידעתי בעליו, אמר לו שלי הוא ואם מצאת אותו בידוע ששנים מצאת כי אני הנחתים קשורים אינו נשבע דאפשר דמנתחי אהדדי, אבל בכיסין כה"ג נשבע ואפילו הוא כמשיב אבידה מפני שלא הודה אלא ע"י טענה ואע"פ שאין הטענה חזקה והרי הוא כבן הבא מכח צוואת אביו כו' עכ"ל והנה לפירושו מיירי בראה, שראה אצלו השור או הכיס והוא מכיר שהוא כיס שלו ושור שלו, א"כ יש כאן טענת ברי גמור, ועיין מענין ראה בטוש"ע ח"מ רסי' קל"ד מפרק חזקת דף מ"ה ע"ב: