ד

והקושיא שהקשתי דהא לא דמי לשאר ברי דמודה במקצת יתיישב להירושלמי, כיון עצם הטענה היא ברי אע"פ שנמשכה אחר הודאת המוצא, כיון המוצא אין לו מיגו להכחיש האבדה דמתיירא שיש יודעים שמצא, לכן שפיר חשוב טענת ברי והודאה, משא"כ גבי מנה לאבא בידך כיון ידיעתו רק ע"פ ציווי אביו אין זה חשוב טענת ברי, כשני כיסין קשורין, זהו דעת תוספות והרשב"א, וגם המיגו שם מיגו מעליא דהיה יכול להכחיש לגמרי, משא"כ גבי מציאה י"ל דיש לה קול, ולשיטת רש"י שניהן שוין דמה שתובעו ע"פ ציווי אביו ג"כ חשוב כמו הברי דגבי שני כיסין קשורין וכמו דשם מדינא חייב שבועה, ורק מפני תיקון העולם פטור, כמ"כ כאן גבי מנה לאבא בידך כו':