ב

והראב"ד הקשה על הרמב"ם מדוע לא פסק כרי"צ כיון דקאי כראב"י והרי"ף פסק פ"ו דשבועות כראב"י ותירץ הה"מ דבאמת לא קאי ראב"י כרי"צ וכ"כ התוספות וכ"כ הרא"ש בשם ר"ח, והיינו משום דמפרשים בראב"י לא כפרש"י דמיירי בטוענו קטן אלא בטוענו גדול, ובברי ממש, וכ"ד הרי"ף פ"ו שם דשבועות, וי"א דפליגי בבנו קטן א"כ לפ"ז לא קיי"ל כראב"י, והראב"ד דמפרש בבנו גדול והברי אינו רק ע"י ציווי האב, לפ"ז י"ל דראב"י ס"ל כר' יצחק, אך לפירוש זה י"ל דלא קיי"ל כראב"י ממתניתין דמנה לאבא בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמישים דינר פטור מפני שהוא כמשיב אבדה דצ"ל שטוענו ע"פ ציווי האב, והראב"ד נדחק בזה, עכ"פ לפ"ד כל הפוסקים נדחו דברי ר' יצחק אך משמע דהיינו מפני תיקון העולם לבד: