א

סימן לז

ב' יהודים הכינו אפר הרבה כדי לעשות ממנו פאטעש בתוך כך יהודי אחר שכר מהשר שיעשה הוא ______________________________________________ *)כנראה צ"ל:

הלוקח. ______________________________________________ פטאשניע ושזולתו לא ירים איש ידו לעשות פאטעש ואין מניח ליהודים הנ"ל לעשות פאטעש רק רוצה ליתן להם ריוח על האפר שקנו. והם אומרים שרוצים לעשות פאטעש כי העביר עליהם הדרך שלא כדת לחכור מהשר אחר שידע שהכינו אפר הרבה בשביל לעשות פאטעש:

הנה במה שחכר הפטאשניע ודאי ליכא איסור רק במה שהתנה שזולתו לא ירים איש את ידו ונתכוין שיהודים ההם שקנו האפר לא יוכלו לעשות פאטעש יש לעיין דלכאורה יש כאן איסור. דאע"ג דקיי"ל כרב הונא בריה דרב יהושע דפליג ארב הונא פרק לא יחפור דכ"א ע"ב וס"ל דבר מבואה דאוקי ריחייא לא מצי מעכב על חבירו הרוצה ג"כ להעמיד רחיים הלא כ' בשו"ת מ"ב סי' כ"ז ד"ה הדין הרביעי כ' וז"ל ונ"ל דעד כאן לא פליג ר"ה בדר"י אר"ה אלא בכה"ג דרחייא דאינו מבטל לראשון לגמרי שהרי הראשון עומד ברחיים שלו אלא שהשני אוקי עוד רחיים אחר ומחסר לראשון ממחייתו שלא יהי' ריוח הרבה לראשון כבראשונה אבל מ"מ יש לראשון ריוח פחות מבראשונה אבל היכא דבא השני לדחות את הראשון לגמרי ולבטל אותו ממחייתו כ"ע מודי דמצי מעכב עליו דהא ודאי פסיק לחיותיה לגמרי עכ"ל וא"כ נ"ד נמי אי הוה חוכר הפטאשני' בסתם ולא הי' מתנה שזולתו לא ירים איש את ידו לא היו יהודים הנ"ל יכולים לעכב עליו אע"ג שהכינו האפר דהא אפי' אם כבר העמיד רחיים לא מצי מעכב על חבירו ולהעמיד ג"כ רחיים. אבל כיון דהתנה שזולתו לא ירים איש את ידו לעשות פאטעש א"כ בא לדחות ליהודים הנ"ל לגמרי מעסק שהכינו א"ע לעשות פאטעש וקא פסיק לחיותם לגמרי דמודה ר"ה בדר"י דמעכב עלי'. ומ"מ א"א ללמוד זה מדינו דהמ"ב דהכא הוה מחוסר מעשה דאע"ג שיהודים הכינו האפר עדיין לא גמרו עם השר שיוכלו לעשות פאטעש וא"כ עדיין לא אוקי רחייא. ואם משום שהכינו אפר הרי זה הוי רק כמו מו"מ שיוכלו למכור האפר והוא גם הוא רוצה ליתן להם ריוח על האפר. ומזה לא דחה אותם רק דחה אותם מעשיית פטאשני' וזה עדיין לא גמרו ול"ד לעובדא דהמ"ב דרוצה לדחותו מאורענדא שעסק בה הראשון ממש ועוד דהמ"ב כ' דהיכא שנשאר לראשון ריוח פחות מבראשונה א"י לעכב עליו והכא נשאר להם ריוח כשימכרו לו האפר ואין לבא עליו מדין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו שזהו הדין הראשון שבשו"ת מ"ב הנ"ל דהא כ' שם בשם המרדכי והוא פ' חז"ה סי' תקנ"א דכל זמן שלא פסקו דמים מותר אפילו לכתחילה להקדימו וכ"כ בש"ע ח"מ סי' רל"ז. והכא לא זו שלא פסקו עם השר נידון שיעשו פטאשני' רק שלא דברו עמו כלל שהכינו האפר. רק שי"ל דע"כ לא בעינן פיסוק דמים אלא כשאין מעשה אחרת אבל בנ"ד הכנת האפר סך עצום חשוב ג"כ מהפך כעין פיסוק דמים. ובלאה"כ בדרו"פ סי' רל"ז כ' דנהגי לפסוק דין עני המהפך בחררה אפי' לא גמר פיסוק דמים. מיהו כיון דדין עני המהפך הוא רק לקרותו רשע ולא להוציא בדיינים א"כ בכה"ג דלא ברירא לן כ"כ לומר דיש לו דין עני המהפך דלא התחיל כלל להפוך בעסק חכירות מן השר רק בקניות האפר והרי יש לו ריוח באפר צ"ע אם לקרותו רשע. ואין לבא עליו מדין עני המנקף בראש הזית דשאני התם דעשה מעשה בהזית והוא לוקח מה שטרח משא"כ הכא אינו לוקח מהם האפר ובעשיית פטאשני' לא טרחו עדיין. אבל לכאורה יש לדמותו להא דמרחקינן מצודת הדג מן הדג. אע"ג דלא מטא לידי' עדיין רק שהכיר חורו והי' בטוח שילכדנו ה"ל כמאן דמטא לידי' וה"נ הכנת האפר ה"ל מעשה רב שסמכו דעתם לעשות פטאשניע ומסתמא היו באים לעמק השוה עם השר אם לא יהודי זה וכבר האריך בזה המ"ב שם דאפי' דיעבד יוצא בדיינים מיהו לדעת התוס' ברפ"ג דקדושין דבעינן דוקא שאומנתו בכך וכ"פ המ"ב. א"כ תנאי זה חסר בנ"ד. אך לפרש"י שם שא"צ תנאי זה ועחה"ר שם דלשיטתו אפי' לפר"ת אין התנאי מוכרח. ומ"מ יש לחלק דהתם מעשה המצודה ה"ל כהתחלה לצידת הדג וגם בטוח שילכדנו עי"ז וכמאן דמטא לידי' דמי ע"כ יוצא בדיינים אבל הכא ליכא כלל התחלה בעסק שכירות הפטאשני' מהשר. ע"כ לכאורה א"א לבא עליו רק מדין עני המהפך את"ל דבכאן לא בעינן פיסוק דמים כיון שעשו מעשה גדול וכבר נת' שגם בזה יש לספק:

נת' דבחכירות הפטאשני' ליכא איסור ואע"פ שיהוד' הראשוני' הכינו אפר. רק במה שהתנה שזולתו לא ירים איש את ידו לעשות אפר יש לספק ממ"ש המ"ב בפי' פלוגתא דר"ה בדר"י אין ראי' לא לכאן ולא לכאן כמ"כ מדין עני המנקף ומדין מרחיקין מצודת הדג אין ראי' רק י"ל דנק' עני המהפך וגם בזה צ"ע: