א

סימן לג

בב"ב פרק הספינה דפ"ה ע"א ברשות הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או שישכור את מקומו. וכ' רשב"ם וה"ה נמי ברשות מוכר שייך קבלה או שכירות. ובתוספות והרא"ש שם. והרמב"ן בחידושיו השיגו עליו דברשות מוכר לא מהני כלל קבלה שיקבל עליו המוכר. ורשות הלה המופקדין אצלו שאני שאם היו בידו ואמר לו זכה לפלוני זוכה לו שזכין לו לאדם וחצירו נמי זוכה לו עכ"ל הרמב"ן. וכמבואר באריכות בנמוק"י. וכ"כ בחידושי ב"ב להר"י בן מיגש ושאר ראשונים וז"ל עד שיקבל עליו כו' ונ"ל טעמו של דבר דכיון דקיי"ל חצר משום יד אתרבאי כמו שאדם זוכה לחבירו כך חצירו זוכה לחבירו אם אמר בעל החצר תזכה חצרי לפלוני. הלכך כיון שקיבל עליו הנפקד לזכות ללוקח זה הלה ברשות כו' אבל מוכר שאינו יכול לזכות בשלו בשביל הלוקח חצירו נמי לא זכיא ליה ללוקח. ועוד מטעם אחר קונה כיון שקיבל עליו הנפקד פי' שכלתה שאלת רשותו שהיתה מושאלת עד עתה לראשון כיון שהוא מתרצה שיהיו שם פירות אלו מונחים בשביל הלוקח הרי זו חזקה לשאלת רשותו ללוקח כו' הר"ן ז"ל. ובשטה לא נודע שם מחברה כתוב ברשות הנפקד היינו טעמא דקבלה קניא דכיון שקבל עליו נפקד ליתן לזה הלוקח במצות המוכר הרי זכה לו כדין מעמד שלשתן ונ"ל מכאן ראי' דבקנין מעמד שלשתן בעינן מדעתו של הנפקד כו' אלמא דבעל כרחו לא קנה שלא כדברי הריב"א ז"ל עכ"ל. ובתוס' בב"ב שם ד"ה הכי גרסינן ובחידושי הרשב"א פ"ק דגיטין די"ג מוכח ומבואר דס"ל ברשות המופקדים אצלו עד שיקבל אינו מדין מעמד שלשתן וכ"כ בחידושי הריטב"א בגיטין שם. וכ"ה בהר"ן שם. (קיצור. ברשות המופקדים כיון שקבל עליו קנה. י"א מדין זכייה יש מי שאומר משום דה"ל כמי שהשאיל המקום ללוקח. וי"א מדין מעמד שלשתן ורוב הפוסקים ככולם ס"ל דאינו שייך לדין מעמד שלשתן, דהוא הלכתא בלא טעמא והכא קנה מדינא):