ח

אבל עכ"ז יש להסתפק דבשלמא אם ההתחייבות הי' ג"כ של נמואל שפיר י"ל כן שכשכלל שיטול כך וכך ומוכח שכלל גם החוב בזה הרי מיעט חלק ירושתו וריבה לאחר. משא"כ הכא שהתחייבו' הוא למשודכתו רבקה. א"כ י"ל שלא פקעה כחו בזה מכמה טעמי הא' דאף אם נניח שבודאי נתכוין לכלול בזה גם ההתחייבות שלה מ"מ מאן לימא לן דנתכוין למעט בחלק ירושת נמואל נימא איפכא דלא נתכוין רק למעט התחייבות רבקה מה גם שכן משמע לשון הצוואה שיחלוקו נמואל ושרה הירושה בשוה הרי לא מיעט כלל חלק הירושה. רק שהתחייבות רבקה י"ל שנתכוין לפטור במ"ש שנשואי נמואל ומשודכתו רבקה ובגדים לשניהם יעשו מן האמצע טרם החלוקה וא"כ מיעט ההתחייבות שהרי חייב לה יותר מזה. והרי למעט החוב אין בכחו למעט וכמ"ש בגמ' פלוני בעל חובי יטול מאתים זוז בחובו ידו על העליונה כו'. הב' שי"ל שלא כלל כל ההתחייבות שלה לפטור מזה ע"י הוצאות נשואין והבגדים. כ"א שבאמת יסלקו לה מה שמגיע לה יותר כמו הנדוני' והמזונות וזה יסלקו היורשין נמואל ושרה. ואע"פ שבאמת לשון הצוואה אינו מורה כן מ"מ אינו מבואר להדיא בהפך שהרי לא אמר שסך זה תקח עבור ההתחייבות שהוא מחוייב לה. ואפשר י"ל משום שלא הי' יודע הדין אם זהו חוב גמור או לא. ע"כ לא רצה לומר בזה דבר. אבל עכ"פ ירושת נמואל אינו במשמע שנתכווין כלל למעט. מיהו אם אמר כמו שבא בשאלה שנמואל ומשודכתו רבקה יטלו חלק אחד א"כ בטלו שני הטעמים דלעיל שהרי ודאי נתכוין למעט חלק נמואל וגם אין ספק שמא כיון שתטול הנדוניא מלבד זה דאל"כ לא הי' לו להזכיר רבקה עם חלק נמואל אלא דלהכי כלל רבקה עמו שהיא אינה יורשת ונתכוין שתטול עבור ההתחייבות הנדוניא והגם דאמר בלשון ירושה והאומר שיירש מי שאינו יורש בין היורשים לא אמר כלום מ"מ עכ"פ זכתה שרה החצי שהרי אמר שהיא תקח חלק אחד. אשר א"כ הרבה לה בירושה וזה ביכולתו. ומ"מ צ"ע דלגבי נמואל נמי י"ל דבטל כיון שכלל רבקה בירושה וי"ל כיון שמתחלה אמר שנמואל ושרה יחלוקו שוה א"כ נתכוין שהיורש הוא נמואל אלא שאח"כ כלל רבקה עמו שתטול ממנו מה שמגיע לה התחייבות הנדוניא ולא נתכוין כלל שתטול בתורת ירושה שהרי אמר תחלה שנמואל ושרה יירשו שוה בשוה כ"א לומר שמחלקו תקח מה שמגיע לה מדינא:

מיהו עדיין אפ"ל שלא נתכוין למעט חלק ירושת נמואל אף שאמר שנמואל ורבקה יטלו חלק אחד א"כ מיעט לו מן שרה הרי נגד זה וויתר לו שיעשו בגדים והוצאות הנישואין חוץ מזה. וגם בהירושה הוא העיקר כנגד רבקה א"כ לא מיעט לו כ"כ כי הרי כל חלק ירושתו הוא חמשה מאות רובל וזה ישאר לחלקו גם עתה כי אף אם לו ולרבקה הירושה שוה יגיע לו שע"ה רובל ובגדים ונשואין שלו יעלה וודאי קכ"ה ולא מיעט רק חלקו של רבקה אשר לה יעלה ס"ה תש"ן רובל צא וחשוב. והרי חלק רבקה אינו יכול למעט:

[קיצור] א) לכאורה יש שני טעמים לפטור היורשים מההתחייבות שנתחייב ראובן לבת אחותו רבקה הא' משום דהוי קנין אתן השני כיון דמת הפוסק. אך הרשב"א הביא ראי' מפז"ב דקנין אתן מהני. ועוד דעכשיו שכותב בהתנאים לשון חיוב בזה י"ל דלכ"ע מהני הקנין כמ"ש בב"י סי' קצ"ה מחודש כ':