ג

ולכאורה יש להקשות ע"ז דהנה בתשובת הרשב"א הנ"ל דימה לזה ג"כ ענין שיעבוד דאקנה שמשעבד דשלב"ל והטענה בזה לפי שנשתעבד הגוף להלוואתו וכל שיקנה נשתעבדו נכסים שקנה בגררת שעבוד גופו עכ"ל. הרי דטעמא לחלק בין מכירה דשלב"ל דלא מהני ובין שעבוד דשלב"ל דמהני דהטעם משום דבשעבוד כבר נשתעבד הגוף להלוואתו ולכן כל שיקנה נשתעבדו כו' ועיין בגמרא פ"ט דב"ב דקנ"ז ע"א בפירשב"ם ד"ה אלא שפי' דהטעם כדי שלא תנעל דלת בפני לוין. ולהרשב"א א"צ לזה רק משום שכבר נשתעבד גופו ואפשר שכ"ד התוס' שם סד"ה דאיקני שכתבו דאלים כח השעבוד. או אפשר כוונתם רק כפשוטו דאלים כח שעבוד מכח קנין (וצ"ע במלחמות פרק כ"ש גבי עכו"ם שהלוה את ישראל על חמצו כו') ועכ"פ להרשב"א דטעמיה משום שנשתעבד גופו להלוואתו כו' ואעפ"כ ס"ל דקודם שקנה הנכסים יכול לחזור בו כמבואר בב"י בח"מ סס"י קי"ב אשר מזה משמע דכל שאין כאן רק שעבוד הגוף אין זה גמר החיוב עד שישתעבדו הנכסים ממש ע"ז. ולכן מהני החזרה ע"ד שכתבו התוספות בפ"ג דקדושין דס"ג סע"א לר' יוחנן כנ"ל ועיין בתומים סי' סמ"ך סק"י דראייתו נגד הכנה"ג מתשובת מהר"מ שבמרדכי פ"ק דב"מ סי' רמ"ז אינו נכונה כלל דשאני התם דאמר בהדיא שמתחייב מעכשיו משא"כ בנדון דהכנה"ג גם חילוקו אינו נכון כלל דהא גבי כתובה כשאין לו שוה פרוטה והוא מתחייב מאה מנה אין לך חיוב בדשלב"ל גדול מזה ואף עפ"כ מהני. אלא טעמיה דהרשב"א נראה דגבי דאקנה לא כתב לשון חיוב ולא שעבד גופו ע"ז ממש בפרט רק שעבוד הגוף הוא על ההלוואה ולכן ס"ל דיכול לחזור בו. אבל היכא דכתב לשון חיוב אפי' אדשלב"ל לא יכול לחזור בו ודלא כהכנה"ג. וכ"ד הקצה"ח סי' ק"ז. ובנתי"מ סק"י השיג עליו ומ"ש דהא חיוב לא נלמד רק משעבוד ודיו לבא מן הדין וכו' ולא מצינו שיעבוד רק שמשעבד כשיבא לרשותו כו'. הנה הבעה"ת שס"ד למד חיוב בדשלב"ל משעבוד אבל בתשו' הרשב"א ח"ג סי' ס"ה משמע בהדיא דחיוב עדיף משעבוד וז"ל ובחיובין ובתנאים ואפי' בשעבודים ובשכירות לא שייך דשלב"ל עכ"ל משמע דלא למד כלל חיוב משעבוד כ"א דין חיוב נלמד מדין המחייב א"ע לזון את בת אשתו אע"פ שאין לו עכשיו המזונות אלא שירויח או יקנה עכ"ל. ובקצה"ח סק"ה השוה ג"כ חיוב שמחייב א"ע לשעבוד דאקנה דמן התורה לא מהני כשמת כו' וא"כ חיוב הכתובה שבתוס' ר"פ אע"פ אינו מועיל מה"ת וזהו דוחק גדול ועצום. עכ"פ בנדון זה שנתחייב ממון לכ"ע אף שמת לא בטל ההתחייבות: