ב

מיהו לכאו' עדיין נשאר טענה הב' הנז' דאפי' היכא דהקנין מהני מ"מ אם מת הפוסק כו' משום שי"ל דהאי קנין לא קאי לאותו בן כו'. אך באמת מ"ש בתשו' מהרי"ו סס"י ק"ד האי קנין לא קאי אאותו בן אלא קאי כו' שיתן הקנס לכשנגדו. זה אינו שייך ג"כ בנדון תנאים שנכתבים בלשון חיוב גמור ושכותבין אח"כ וכל הנ"ל נעשה בחיוב גמור בקגא"ס דפשוט דלא קאי הקנין על הקנס לבד כ"א על כל מה שנתחייב ליתן לבנו או לבתו ועוד דבנדון זה דלא נתחייב מנדבת לבו ומתנה לבד רק מפני שהיה חייב לה באמת שקיבל בהיתר עיסקא ממעות שלה סך חמשה מאות רוסי"ג אם כן לכ"ע יש לומר דמה שנתחייב בקשורי תנאים נתחייב לה ממש ובקנין גמור ואף שההתחייבות הוא יותר ממעותיה הרי קבלם בהיתר עיסקא. וגם שהסילוקים הם לזמנים והוא קיבל מעותיה זמן רב מקודם:

ומ"מ עדיין יש לגמגם בזה כיון שלא נכתב בהקשורי תנאים שמתחייב מעכשיו ממש לסלק לזמן פלוני כ"א שנתחייב בקנין ליתן לזמן פלוני א"כ י"ל שאין החיוב נגמר כ"א לזמן פלוני וכיון שמת המתחייב קודם שנגמר חיובו בטל ההתחייבות. ויש לדמותו לההיא דמתנה ש"ח להיות כשואל והיינו בשקנו מידו לפ"ד שמואל ס"פ הפועלים ופי' התוס' ר"פ אע"פ דשיעבד הגוף ע"ז מעתה וע"כ מהני הקנין ע"ש וגבי שואל קיי"ל ר"פ בתרא דב"ק דקי"ב ע"א דאם מת היורשין פטורים מן האונסים וכ"מ לכאורה במהרש"א ובפנ"י שם דמדמי ליה לשואל ממש. ואף שכיון שקנו מידו היה שעבוד הגוף משעת משיכה מ"מ כיון שלא נשתעבדו נכסיו עד שעת האונסין לא נגמר חיובו. ולכן כשמת מקודם שתיאנס בטל התחייבותו ולפ"ז דומה הדבר למ"ש התוס' בפ"ג דקדושין דס"ג ע"א סד"ה כגון. בענין משוך פרה זו מעכשיו לאחר שלשים יום לדעת רבי יוחנן דאם חזר בו בטל הקנייה ובודאי דכ"ש אם מת וה"נ כיון שעדיין עתה אין כאן רק שעבוד הגוף יש לומר שהוא רק התחלה ולא נגמר הקנין עד זמן ההתחייבות. אך מהתוס' ר"פ אע"פ משמע בהדיא דהיכא דמשעבד גופו לזה החוב מעתה אע"פ שאין לו נכסים עתה כלל ושעבוד נכסיו חל אח"כ לכשיקנה וגם הזמן פרעון הוא אחר זמן נקרא נגמר חיובו ואם מת גובה מהיורשים שהרי כל דבריהם הוא על ענין שכותב לה מאה מנה בכתובתה וכתובה לא ניתנה לגבות מחיים כ"א לאחר מיתה והקשו איך יתחייב ע"ז כשאין לו עכשיו נכסים כלל וע"ז תירצו שמשעבד גופו לזה החוב מעתה ולכשיהיו לו נכסים חל שעבודו מעתה אלמא דאף שאינו כותב בפי' שמתחייב מעכשיו לגמרי. אמרינן שנתחייב מעכשיו ממש. ואף שזמן הפרעון הוא לאח"כ טובא. ואע"פ ששעבוד נכסים ליכא עכשיו כלל רק שעבוד גופו לזה החוב מ"מ זהו גמר החיוב מעכשיו ממש. ועיין מזה בהרא"ש ובמרדכי שם ולמהרש"א והפנ"י צ"ל כמ"ש בהפלאה שם לשטתם דשעבוד הגוף דגבי ש"ח שקנו מידו היינו רק על שישמור כשואל ולא על חיוב ממון מעכשיו ול"ד לשעבוד הגוף דבכתוב' וכ"מ בהדיא במהרש"א שם וראיה ג"כ לזה מר"פ הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים כו' דאמרי' דהיינו בכותב לה חייב אני לך כו' ותנן התם מתו ניזונית הבת גם מנכסים משועבדים ואע"ג דמוקמינן לה בשקנו מידו מ"מ עכ"פ צ"ל דמ"ש חייב אני לך היינו מעכשיו אע"פ שהסילוק לא נגמר רק עד חמשה שנים ובתשו' הרשב"א ח"ג סי' ס"ה כתב דחייב אע"פ שאין לו עכשיו המזונות אלא שירויח או יקנה ויזון כו' ע"ש. מיהו יש לדחות דהתם שאני שמתחילים חיוב המזונות מעכשיו ממש שכשנשאת לו תומ"י חייב לזונה: