ג

אך לכאורה יש לדקדק ע"ז דהא בפז"ב דכ"ט ע"ב אסיקנא דהודה בקרקעות כותבין והיינו בלי רשות ממנו ולפמ"ש בש"ע סי' ל"ט ס"ח נראה לכאורה דמיירי אפילו בהודאה שמכר לו. וא"כ משמע לכאורה דבכל קנין שקנה הקרקע ממנו בכסף או בחזקה יכולים העדים לכתוב שטר בלי רשותו אם לא שמוחה (וכ"מ לכאורה בחי' ריטב"א ר"פ אע"פ שכ' דקנו מיניה לאו דוקא ק"ס אלא שזכו לה בא' ממיני זכות. מיהו אפשר לדחות דהתם אמרינן לא צריך לאמלוכי ביה משמע דמ"מ צריך לומר כתבו ומש"ה פי' ריטב"א דה"ה בא' ממיני זכות כו' משא"כ בקנין סודר אצ"ל כתבו כמ"ש התוס' והרא"ש והר"ן לשם) ואפ"ה אמרו בגמ' בקדושין דלא קנה עד שיכתוב את השטר וא"כ ה"ה נמי בק"ס. אך באמת לק"מ ואדרבה משם ראיה לדברינו לחלק בין ק"ס לשאר קנינים דהא רש"י פי' שם הודה בקרקעות שהודה לשמעון שהוא שלו. א"כ ר"ל שהיה שלו מעולם. וצ"ל למה הוצרך לזה ולמה לא כ' שהודה שמכרה לו א"ו משום דבמכרה לו לאו בכל ענין כותבין אא"כ אמר להן כתובו או שהקנה לפניהם בק"ס ממש ומשום דסתם קנין לכתיבה עומד וכדפרשב"ם בב"ב שם דדוקא בק"ס אמרו כן משום כיון שממהר להקנותו וכו' וה"ט לא שייך בכסף ובחזקה וכ"מ מחי' הר"ן פז"ב שהקשה איך כותבין בלי דעת המצוה ותירץ משום שאין שום נזק כו' וה"ט לא שייך לכאורה אלא בקרקעות שהיו של הלה מעולם או עכ"פ במה שכבר נקנה לו לגמרי משא"כ בהקנה לו בכסף (או בחזקה) במקום שכותבין השטר דלא קנה עד שיכתבו לו את השטר א"כ האיך שייך לומר שאין שום נזק כו' הרי הם מקנים לו בכתיבתם זו ושמא עדיין לא גמר להקנותו. משא"כ בקנין ל"ח להא כיון דלכתיבה עומד. וכ"מ בריב"ש סס"י קס"א וע' בכנה"ג סי' ל"ט בהגהות ב"י אות ל"ג ובתומים שם סקי"ד ובקצה"ח ונתי"מ שם ס"ח שכ' להדיא דבמוכר שדהו בפני עדים אין כותבין. ובק"ס ודאי כותבין העדים שקנו מידו. וכ"מ בפי' רש[ב"ם] בב"ב דקס"ח סע"ב אבל בשטרי מקח וממכר כותבין אם אמרו עדים כתבנו ונתננו לו כותבין אחר כו' הא לאו הכי אין כותבין כי שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר. והאריכות בזה למותר דמפשטא דגמ' (דב"ב ד"מ) ודאי נראה בעליל שיש חילוק בין ק"ס לשאר קנינים לענין שאצ"ל כתובו דאל"כ מאי מקשה רבא האי קנין אי כמעשה ב"ד דמי כו'. יעו"ש וכ"כ התוס' פ' אע"פ דנ"ה ע"ב דקנין חזקה אינו עומד לכתיבה כמו קנין חליפין. ושוב מצאתי להדיא בנ"י פ' הספינה גבי שני שטרות הן דאם לא אמר להם כתובו וכתבו את השטר אין השטר כלום אע"ג דמיירי התם שהקנה לו בחזקה ואע"ג דס"ל דקונה לגמרי בחזקה אפ"ה צ"ל כתובו משא"כ בק"ס ודאי אצ"ל כתובו משום דלכתיבה עומד וכ"מ בחי' הרמב"ן לשם. ועיי"ש במ"ש דשא"ה דכבר הוה ליה שטרא כו' שהוא כמ"ש מל' רש[ב"ם] דקס"ח הנ"ל. וכ"מ בר"ן רפ"ה דכתובות גבי צריך לאמלוכי ביה שכ' וה"ט דכיון דמגוף [דבר] הנקנה עצמו א"י לחזור בו וכו' וא"כ ודאי דבשארי קנינים במקום שכותבין השטר אין כותבין שהרי יכול לחזור בו. וגם בחזקה דקונה אין כותבין כל שלא אמר כתובו דהר"ן מיירי הכא באמר כתובו עיי"ש ומינה דגבי קנין דכותבין להר"ן אע"ג דלא אמר כתובו א"כ עכצ"ל שא"י לחזור בו מגוף הדבר אפי' במקום שכותבין שטר עיי"ש ואע"ג דמיירי התם בכתיבת שטר ראי' מ"מ להר"ן אין חילוק כמ"ש בקדושין שם אמימרא דרב הנ"ל אות א':