א

סימן ל

בדין שהביא הב"י בח"מ סי' קצ"ה סעי' י"ח אם יש קנין סודר כשאין מקנה לו הדבר הנקנה מעכשיו כ"א שיקנה לאחר זמן ע"י הק"ס דעכשיו:

מקור הדין ספ"ה דנדרים דמ"ח ע"ב ההוא גברא כו' ורב נחמן אמר קני כו' אמר רב אשי כו' לכי הוה הדר סודרא למריה. וע"ש בר"ן ורב נחמן כו' דלא קנה בעומדת באגם. נראה שטעות סופר הוא דאדרבה ר"נ אמר בפרק הכותב דפ"ו ע"ב ואפי' עומדת באגם וע"ש בר"ן דהיינו אפי' בלא מעכשיו ולא כמ"ש התוס' שם. וא"כ לפ"ז י"ל אדרבה דרב נחמן כאן אזיל לשיטתי' שם. ורב אשי ס"ל כר' יוחנן בפרק האש"נ דף פ"ב דלא קנה בלא מעכשיו. אלא כוונת הר"ן צ"ל כמ"ש בחידושי הרשב"א כאן וז"ל אלא דקשי' לי דהא רב נחמן גופי' מודה הוא במשוך פרה זו ולא תיקני לך אלא לאחר שלשים יום דאי לא קיימא באגם מיהא לא קנה. וכ"ש למאי דאסיקנא בשילהי האשה שנפלו לה נכסים דאפי' קיימא באגם לא קנה אי לא אמר לי' מעכשיו עכ"ל. והיינו כמ"ש הר"ן שם דדוקא כשעומדת באגם קני אפי' בלא מעכשיו לר"נ במשיכה ראשונה כיון שעדיין ברשותו היא ע"ש משא"כ בעומדת ברה"ר וה"נ לא דמי לעומדת באגם כ"ה כוונת הרשב"א והר"ן ותירץ הרשב"א והר"ן דהכא ה"ל הקנין כמו מעכשיו ולאחר שלושים יום כד' רב נחמן וס"ל דבכה"ג קונה במשיכה גם כן אפילו עומדת ברשות הרבים. וכמ"ש הר"ן פ' הכותב דהיכא דאמר מעכשיו ולאחר שלשים אגם לאו דוקא כו' דה"ה רה"ר ע"ש ורב אשי דפליג אר"נ היינו משום דלא הוי זה כקני מעכשיו ולאחר ל' יום כ"א כקני לאחר ל' יום ע"ש. ולפי זה משמע מזה עכ"פ במקנה בק"ס מעכשיו ולאחר שלשים יום מהני הקנין וא"י לחזור בו ולא כמ"ש התוס' בקדושין פרק האומר דס"ג סע"א לר' יוחנן הובא ב"י סי' קצ"ה סעי' ב' וה"ט דגופא מקנה לי' מהיום ופירא לאחר זמן. וכ"ש לפמ"ש הר"ן כאן דהאי גברא מצוה מחמת מיתה הוא ואעפ"כ מהני לרב נחמן אע"ג דה"ל כמו מעכשיו ולאחר מותו אלא משום דהפי' גופא מהיום כו' וכמ"ש הר"ן פרק הכותב שם וכמ"ש בפי"נ דקל"ז. ובזה מתורץ קושיית הט"ז בח"מ סס"י קצ"ז עמ"ש בש"ע שם סעי' ז' ממ"ש באה"ע סי' מ' כרב. וביותר אמ"ש הב"י סס"י קצ"א כו' וזה אף דלא כר' יוחנן כו' ע"ש ומ"ש הש"ך סי' קצ"ה סק"ח דקיי"ל כשמואל ליתא אך באמת קושי' הט"ז שפיר לדעת התוס' ביבמות דצ"ג א' ד"ה קנויה דס"ל דמעכשיו ולאחר ל' יום גם בממון הוי שיורא לר' יוחנן כמו בקדושין ולא אמרי' גופא מהיום כו' רק גבי מעכשיו ולאח"מ. אבל הר"ן פ' הכותב והשט"מ בפרק האשה שנפלו דפ"ב ס"ל דלר' יוחנן דוקא בקדושין הוה שיורא אבל בממון אמרי' גופא מהיום ופירא לאחר ל' יום ומדמי זה לההיא דפי"נ דקל"ו ע"א במתניתין דהכותב נכסיו לבניו דבמהיום ולאחר מיתה לא מספקינן לא בחזרה כו' משום דה"ק גופא קני מהיום כו'. וא"כ ממילא גם לרב א"ש כמש"ש פי"נ. ומ"ש הב"י סי' קצ"ה סי"א מחודש ב' בשם התוס' דקדושין אזדו לשיטתם הנ"ל אך באמת מבואר בתוס' פרק המפקיד דל"ד ע"א סד"ה אי נמי ושמא י"ל דקדושין אלימי כו' הרי דגם לשיטתם אין ממון דומה ממש לקדושין לר' יוחנן:

וכתב הרשב"א ואחריו הר"ן בנדרים שם ולענין פסק הלכה כו' אבל ראיתי להרמב"ם ז"ל שפסק דקנה כרב נחמן כו' ועיי' מזה בטור יו"ד סי' רכ"ג. ולכאורה י"ל דטעמו דהרמב"ם היינו דס"ל דזה הוה כמקנה לו בק"ס מעכשיו ולאחר שלשים יום. וכן פי' הב"ח שם סעי' ד' דכיון דלא אמר בהדיא דלא לקני עד דהוה צורבא מרבנן אלא סתמא אמר כמ"ד מעכשיו ולכי הוה ת"ח דמי. וכ"כ בט"ז שם סק"ב בשם הפרישה. וק' ע"ז דלפי הלשון שכתב הרמב"ם פ"ה מה' נדרים ה"ז והש"ע סי' רכ"ג ס"ג אם יהי' בן בני זה ת"ח יקנה בני זה כו' ע"ש הרי לשון זה משמע דאינו מקנה מעכשיו כלל כי אם לכשיהי' בן בנו ת"ח אז יתחיל ויוגמר קניית הבן כמ"ש הר"ן פרק ארבעה נדרים דכ"ז אבל כי אתני אם לא באתי לא משמע דליקני מעכשיו אלא לבתר ההוא יומא עכ"ל והובא ב"י בח"מ סי' קצ"ה סס"י י"א. לכן י"ל דה"ט דהרמב"ם דהא כ' הב"י בח"מ שם בשם הה"מ שדעת הרמב"ם שיש קנין בלא מעכשיו. ושכ"כ הנ"י פרק גט פשוט גמ' דמתניתין מי שהשליש את שטרו כו' שיש למדין משם שסתם קנין אינו כמעכשיו והיינו דעת רב נחמן ספ"ה דנדרים דלא כרב אשי דאמר דכיון דלכי הוה הדר סודר למרי' לא קנה. אלא דאע"ג דהדר סודר למרי' קונה. וכמו שכסף קונה אע"ג דנתאכלו המעות. דאע"ג דקיי"ל דקוני' בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה. בפ"ד דב"מ דמ"ז. מ"מ הרי כלי אע"פ שאין בו ש"פ חשוב כפרוטה ואפי' כמעה כסף לענין טענה והודאה במקצת בפ"ו דשבועות דף מ"ם ע"ב גבי טענו שני מחטין כו' דה"ל כטענו שתי כסף ואם משום דה"ל קני ע"מ להקנות הא רב אשי גופיה אסיק פ"ק דקדושין ד"ו ע"ב דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה. ומסתמא בכסף גם במתנה ע"מ להחזיר קונה אפי' לאחר שלשים יום כמו בנתן כסף לחלוטין. ועיין בטוש"ע ח"מ סי' ק"צ ס"ב. אף דלפמ"ש בחה"ר רפ"ג דקדושין דנ"ט ד"ה אע"פ שנתאכלו. וטעמא דמלתא כו' כיון שאם לא נגמר הקנין יש עלי' להחזירם כו' יש לומר דהיינו דוקא בנתן לה הכסף לחלוטין משא"כ גבי מתנה ע"מ להחזיר כיון שכבר החזירה הכסף קודם חלות הקנין לא שייך ה"ט. אפשר דאין הטעם דוקא רק כיון שמ"מ נהנית בהמתנה חל הקנין גם אח"כ. וראי' דאם הטעם דוקא מדוע לית הלכתא כוותי' דרב בפרק יש בכור דמ"ט ע"ב היכא דאין בידו לפדותו מעכשיו הא מ"מ אם לא כן חייב להחזיר החמש סלעים ויש לדחות ראי' זו. וע' בר"ן שם רפ"ג דקדושין ובב"ש סי' מ"ם סק"ב. ועוד יש לדמותו לדין המבואר בפרק הזהב דמ"ה יש דמים שהם כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה כו' הרי שקונה הפרה בדמי השור אף שזהו כמו מלוה. ומלוה אינו קונה במכר. אלא החילוק בין מלוה מחוייבת מחמת מכר שהיא קונה ובין מלוה מחוייבת מחמת שהלוהו ממש כו' דכיון דמחמת מכר נינהו ה"ל כאלו לא נתחייב לו מעולם וכאלו החליפו פרה בשור. כ"כ המגיד משנה הובא ב"י סי' קצ"ט סס"י א'. וכ"פ הרב"י בש"ע שם ס"ב רק רמ"א כ' מיהו י"א כו' ובאמת שפשט הגמ' משמע כהרמב"ם והמ"מ והרי מוכח מזה דמחלקים בין מלוה ממש דלהוצאה ניתנה ובין מה שחייב לו מעות מחמת מכר דאע"ג דרק חייב לו ואין כאן שום נתינה בעין עכ"ז קונה כיון שמעיקרא היה דבר נתינה בעין שלא ע"ד מלוה כ"א ע"ד מכר. וכמ"כ נאמר בענין מתנה ע"מ להחזיר כיון דנק' מתנה ממש ודבר בעין וקונה מעכשיו עכ"פ ולא דמי למלוה א"כ שפיר קונה גם לאחר שלשים יום אע"ג דאז אין כאן דבר בעין. ואדרבה בצד אחד הא עדיפא מדין הנ"ל דהתם מכירת השור לא הי' כלל ע"ד שיקנה נגדו הפרה. אבל הכא המתנה עמ"ל ניתנה כדי שיקנה עבורה הקרקע לאחר שלשים יום. ועוד דבלא"ה לרב נחמן צ"ל דעדיף עכ"פ ק"ס ממשיכה. לדעת התוס' פרק האומר דקדושין דס"ג סע"א דמשיכה מעכשיו ולאחר שלשים יום אינה קונה אלא בעומדת באגם דלפ"ז קנין סודר אינו קונה מעכשיו ולאחר שלשים יום כיון שאין הסודר ביד הקונה בסוף הזמן דהדרא סודר למרי' ולא דמי לעומדת באגם שבעינן [ב]משיכה. דלפ"ז בעובדא דרב נחמן כאן אפי' נאמר דלר"נ ה"ל כמקנה לו מעכשיו ולכי הוה בן בנו ת"ח דמי עכ"ז לא קני כן כתבו התוס' בהדיא בקדושין שם ובנדרים כאן. וכבר ביארו התוספות בפרק הכותב דפ"ו ע"ב דרב נחמן ס"ל במשיכה כר' יוחנן. וא"כ לדבריהם א"א לתרץ טעמי' דרב נחמן בנדרים רק שנאמר דס"ל דקנין סודר עדיף ממשיכה. דאע"ג דהדר סודר למרי' קונה. ומ"ש בקדושין שם זהו לדעת רב אשי. וכיון דעכצ"ל לרב נחמן דק"ס עדיף ממשיכה א"כ ודאי יש לומר דלרב נחמן ק"ס קונה אף לאחר ל' יום בלא מעכשיו כלל. וא"כ להש"ע יו"ד סי' רכ"ג והרמב"ם דפוסקי' כרב נחמן י"ל הדין דק"ס ג"כ קונה אף לאחר ל' יום:

ועוד יש ראי' לכאורה לדין זה ממ"ש בגמ' ספ"ז דב"מ דצ"ד ע"א תנא ומתנה שומר שכר להיות כשואל והתוס' ר"פ אע"פ כתבו דתניא מתנה שומר חנם להיות כשואל. וכן משמע הגירסא בהג"א ספ"ז דב"מ דאדרבה נסתפקו אם שייך בשוכר או בשומר שכר לומר כן. וע' במל"מ פ"ב מה' שכירות ה"ט. ופריך בגמ' במאי בדברים אמר שמואל בשקנו מידו. והנה בפ' הגוזל בתרא דקי"ב ע"א ובפרק אלו נערות דל"ד ע"ב לרב פפא וחד לישנא דרבא אין חיוב דשואל באונסין משעת משיכה כ"א משעת האונס וכ"פ הרי"ף והרא"ש. והנ"י שם הביא ראי' לזה מפרק השואל דצ"ז ע"ב. ועיי' מזה ג"כ בנ"י פרק השואל במתניתין דדף צ"ז המשאיל אומר שאולה מתה כו' דאין חיוב אונסין משעת משיכ' אלא משעה שנאנסו. וכיון שכן איך מתחייב ע"ז ש"ח ע"י קנין סודר הא בשעת החיוב כבר הדר סודרא למרי'. וראיתי בס' הפלאה ר"פ אע"פ שכתב שי"ל דכשמשעבד עצמו שאני ודלמא באמת בזה משועבדים מיד נכסיו. ודוחק הוא דמדקאמר כשואל משמע גם כאן הדין כשאר שואל דאם מת פטורים היורשי' מאונסי'. ומיהו עפמ"ש בשם התוס' דנהי ששעבוד נכסים דשואל אינו מתחיל אלא משנאנס ולא שייך ע"ז קנין מ"מ הקנין הוא על שעבוד גופו לזה מהיום. לפ"ז א"ש דלא קשה מכאן על האומרים דכל ק"ס כמעכשיו הוא. אלא שכבר הקשה הוא ז"ל ע"ז דלפ"ז ע"כ לא דמי ש"ח המתחייב עצמו להיות כשואל לשואל דהא בשואל אפי' שיעבוד הגוף ליכא מעכשיו כו' ע"ש אבל לדעת הרמב"ם ודעימיה שיש קנין בלא מעכשיו א"צ לחלק בין ש"ח הנ"ל לשואל דעלמא. ומ"מ לפמ"ש התוס' ר"פ אע"פ שמשעבד גופו לזה החוב מעתה. וכ"כ הרא"ש משעבד עצמו לחוב גמור מעכשיו כו' ר"ל שעבוד הגוף. א"כ לפ"ז אין הכרח משם לדין הנ"ל. וכ"כ בשט"מ בב"מ שם אמר שמואל בשקנו מידו וא"ת על מה חל הקנין. קנין דברים בעלמא הוא. וי"ל דחל הקנין על גופו דגופו משועבד להיות כשואל תלמיד הר"פ ז"ל. ובמ"א כתבתי שי"ל דהשט"מ הנ"ל הוא כפי' מהרש"א ר"פ אע"פ בהתוס'. והנה עוד יש ראי' לדין זה ממ"ש בגמ' פ"ט דב"ב דקנ"ב ע"א שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ופי' רשב"ם דה"ה בקנין סודר בלא שטר דאין קנין לאחר מיתה אלמא דוקא לאחר מיתה הוא דאין קנין אבל לאחר שלשים יום חל קנין. וכ"כ בחידושי הרמב"ן שם וז"ל לאו דוקא כתוב אלא אפי' צוה בקנין כו' חיישינן שמא לא גמר להקנותו אלא בקנין ואין קנין סודר לאחר מיתה כו' והרי [הוא] כבריא שפירש קני לאחר מיתה ולא עכשיו כלל דודאי לא קני עכ"ל ועיי' תוס' פרק אע"פ דנ"ה ע"ב דגם לריב"ם דחולק על רשב"ם ומפרש דוקא שכתוב בה קנין בתוך השטר כו' היינו לרב אבל שמואל דאמר שמא לא גמר כו' כ"ש כשהוא קנין בלא שטר ואמת שהתוס' פרק אע"פ שם עמדו על זה וז"ל ואין שטר לאחר מיתה פי' ואין קנין לאחר מיתה כדפ"ל ויש לגמגם על הלשון דלאחר מיתה דמשמע אם הקנה לו לאחר שלשים יום קנה אם הוא חי בקנין סודר דהשתא ובהאשה רבה דצ"ג וכן בהאשה שנפלו דף פ"ב לא משמע הכי כדפרישית ביבמות עכ"ל. אבל לשיטת הרמב"ם שיש ק"ס בלא מעכשיו א"ש הלשון כפשוטו בלי גמגום. אך בשט"מ שם מצאתי ישוב הלשון וז"ל בשם הר' יונה עוד אני אומר דלהכי לא נקט שמואל שמא לא גמר להקנותו אלא בקנין לרבותא דלא מיבעיא קנין לבד ובלא שטר דלא קנה דהא כל שלא חל הקנין לקנות מעכשיו אינו קונה לאחר זמן וכדאמרינן בנדרים פרק השותפין וכ"ד ר"י ז"ל וטעמא רבה איכא דמדמינן לה למשיכה דאם אמר לו משוך פרה זו ולא תיקני לך אלא לאחר ל' יום לא קנה אא"כ עומדת בחצירו לאחר שלשים יום ולכסף לא דמיא כיון דחליפין איתנהו בפחות משוה פרוטה ועוד דסודר אהדר למארי' ואשתכח שאין בידו כלום לאחר מכאן ולהכי נקט שטר לאחר מיתה דאע"ג דשטר קונה לאחר זמן שאם אמר לו לא תקנה בשטר זה עד לאחר שלשים יום כיון שהשטר בידו קונה אחר שלשים יום מ"מ לאחר מיתה אינו קונה שאין שום זכייה לאחר מיתה עכ"ל וכ"כ בנ"י פ"ט דב"ב שם. אך הנה עמ"ש הטעם דלא דמי לכסף כיון דחליפין איתנהו בפחות מש"פ כבר נת' לעיל שי"ל דלהרמב"ם לק"מ דכיון דהיינו בכלי דוקא וכלי יש בה חשיבות יותר מש"פ גם מ"ש ועוד דסודר אהדר למארי' כו' כבר נת' ג"כ דבקנין כסף במתנה ע"מ להחזיר י"ל שקונה ג"כ לאחר שלשים יום ככסף דלחלוטין מדלא חילקו בזה בגמרא וא"כ ה"ה בק"ס. ועיי' בחידושי הרשב"א שם משמע דמסופק בדין זה לרב נחמן דהתם שכ' ואפשר כו'. גם בסוף הניח בצ"ע על ר"נ ורב אשי ולהרמב"ם י"ל דאתי שפיר:

ועיין בגיטין פרק השולח דף מ"ם ע"ב ברש"י ד"ה אמר רבי יוחנן שכתב דקנין חליפין הוי ככסף וכ"ה בתוס' שם דל"ט סע"ב. והא דהאשה לא מיקניא בחליפין משום דחליפין איתנהו בפחות מש"פ ואשה בפחות מש"פ לא מיקניא נפשה כמ"ש בקדושין רפ"ק ד"ג סע"א. לכאורה זהו קושי' על מ"ש לעיל דפחות מש"פ דכלי עדיף [מפחות] מש"פ. י"ל דלק"מ דנהי שמד"ת יש לו חשיבות כסף מ"מ אשה גנאי הוא לה ולא מיקניא נפשה בפחות מש"פ כלל. וז"ל חה"ר שם לא נתבטלו מחמת פסול קנייתן אלא מחמת קפידתה של אשה עכ"ל ועמ"ש לקמן בשם הר"ן ובשם התוס' דקדושין דל"ט ועיי' בתוס' רי"ד שם רפ"ק דקדושין דעכ"פ כשיש בהסודר ש"פ אע"פ שנתנו בתורת חליפין י"ל דדומה לכסף ממש וכ"כ בש"ג בשם מז"ה דמהני באשה ג"כ מיהו בתוס' שם כתבו בהדיא דאפי' יש בו ש"פ עכ"ז אינם מטעם כסף אלא קנין אחר הוא ולא מהני באשה וכ"כ בחידושי הריטב"א שם דחליפין אב בפני עצמו הם ולא תולדה דכסף הם ואע"פ שיש בהם שוה פרוטה עכ"ל וכ"כ בחידושי הרשב"א שם כיון דאשכחן חליפין בפחות מש"פ ע"כ לא מדין כסף הם קונין שאין כסף קונה בפחות מש"פ אלא קניי' אחרת היא שחדשה תורה קנייה אלא שאינה בכלל כסף עכ"ל אך מלשון הר"ן שם י"ל דחליפין מתורת כסף מהני ואע"ג דאיתנהו בפחות מש"פ אפ"ה אפשר כיון דבעינן בהו כלי דבר חשוב הוא אע"פ שאינו ש"פ. דמש"ה אמרינן דטענו ב' מחטין כו' אלא שאעפ"כ אינן בכלל כי יקח דגבי אשה משום דאשה בפחות מש"פ אפי' בכלי שלם לא מיקניא נפשה הלכך ודאי כשאמר הכתוב כי יקח אין קנין חליפין בכללו כו' דע"כ בכסף ממש דבר הכתוב ולא בחליפין אע"ג דמהני מתורת כסף. ולכן לא מהני באשה אף כשיש בהסודר ש"פ ועיי' בב"ש סי' כ"ט סק"ב ועוד דאף דחליפין לאו מדין כסף הם עכ"ז הרי דעת התוס' בגיטין דל"ט ע"ב דעבד כנעני נקנה בחליפין משום דחליפין דמי לכסף וכל היכא דכסף קני חליפין נמי קני לבר מאשה כו' וכ"כ בחידושי הריטב"א שם בשם הר"פ הלוי. וכ"כ בחה"ר שם אלמא קנין כסף וחליפין כי הדדי נינהו וכל מקום שזה קונה זה קונה כו'. א"כ לפ"ז אפשר יש לנו להשוותם ג"כ לענין קנה לאחר שלשים יום. אלא שהרשב"א שם הביא שי"ח על התוס' וע' בש"ע י"ד סי' רס"ז ס"ך בהג"ה ועיי' בהשוכר את הפועל לעשות עמו ביי"נ דף ע"ב ע"א בענין ההוא גברא דאמ"ל לחברי' אי מזבנינא להאי ארעא לך מזבנינא ופירש"י דמיירי בשקנו מידו וכ"כ הרא"ש ורבינו ירוחם ני"א ח"א וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מה' מכירה והוסיף שא"ל מעכשיו וכ"ד רב האי וכ"כ בעיטור והריטב"א בתשו' שבב"י סס"י ר"ו. ופי' הטעם בעל העיטור הובא ב"י רס"י ר"ו משום דאל"כ הוי אסמכתא משום שאמר בלשון דאי. והוא ז"ל ס"ל שאין זה אסמכתא. ולכן א"צ לומר מעכשיו. ונ' משום דלא אמר התם בדרך קנס רק כשאר תנאי שאינו דרך קנס עיי' בב"י סי' ר"ז סעי' י"ח (ד"ה כ' בעל העיטור) בשם ומצאתי להרשב"א שכ' בתשו' ח"א סי' תתל"ג ע"כ אינו אסמכתא. והרי שם עכ"פ אינו חל המכירה כי אם לאחר זמן ואם אינו אומר מעכשיו ה"ל כמי שמקנה בק"ס שיקנה הקונה לאחר שלשים יום. כמש"ש הב"ח והדרישה ואפ"ה משמע דחל הקנין לכ"ע לולי חשש אסמכתא. א"כ לכאורה מזה ראי' לדעת הרמב"ם דיש קנין בלא מעכשיו. אך הב"ח והדרישה פי' באמת הטעם שם דלא כהעיטור אלא מטעם דה"ל כקנה לאחר שלשים יום דלא מהני משום דאז הדר סודרא למארי' ולכן צ"ל מעכשיו. אך עכ"פ רש"י וסיעתו שלא הזכירו מעכשיו י"ל דס"ל כשיטת הרמב"ם דלעיל עיי' בתשו' מהר"א ששון סי' קל"ג ומ"מ צ"ע דהא אפי' קנין כסף דודאי קונה גם לאחר זמן עכ"ז יכול עכ"פ המוכר לחזור בו קודם הזמן כמ"ש בגמ' רפ"ג דקדושין וא"כ אפי' נימא דק"ס קונה לאחר זמן זהו אם לא הי' חוזר בו אבל הכא כשמכרה לאחר זהו חזרה. עיי' מזה בקצה"ח רס"י ר"ו. וי"ל משום דהכא עדיף דלא אמר בפי' שאינו מקנה רק לאח"ז ועוד דחזרה ל"מ רק קודם חלות הקנין. אבל הכא עכ"פ שניהם באים כא' דמיד שמתחיל למכור לאחר חל קנינו של הראשון וא"כ לא חזר בו קודם ל' יום. וצ"ע. ועוד דשאני הכא דהמכירה לראשון היה כשאמכרנה א"כ התנה דבעת חזרה זו יחול קנינו: