א

סימן כט

בדין שליח ששינה מדעת המשלח וקנה באוף גאב נייר אם השליח חייב לקבל מי שפרע. ושייך לח"מ סי' קפ"ב ס"ז וסוגיא דגמרא פא"נ דע"ד ב':

משנה פ"ה דב"מ דע"ב ב' ופוסק עמו כשער הגבוה י"ל מדוע אין זה כמו ריבית שאין זה כמו מקח גמור כיון שאין כאן פסיקת המקח והרי תופס החבל בשני ראשין שאם יוקרו הפירות יהיה המוכר מוכרח ליתן לו כשער של עכשיו שהוא זול ואם כן מה שגם יוזלו הפירות יתן לו כשער של אז זהו פוחת לו עבור הקדמת המעות:

כתב בשט"מ בשם הריטב"א והא דקתני פוסק עמו כשער הגבוה אכולה מתני' קאי בין בפוסק על שיש לו בין בפוסק על שער שבשוק שצריך להתנות בפירוש שיתן לו כשער הזול דהשתא או דלקמן כי אם לא פסק כן אין לו ליתן לו אלא כשער דהשתא ואם חזר בו לוקח קאי באבל אמרו כדאיתא בגמ' בהדיא וכן הלכה עכ"ל שוב ראיתי שזהו דברי רש"י דע"ד רע"ב ד"ה ופוסק עמו:

ריה"ו אומר כו' ופירש"י ואפי' מי שפרע ליכא כו'. ופסקו הפוסקים כת"ק. והנה בשט"מ בסוגיא ההוא גברא דיהב זוזי לנדוני' דבי חמוה בדף ע"ד ב' כתב וממאי דת"ק דרבי יהודה רבנן הוא כו' אלא מאן ת"ק דריה"ו ר' שמעון והוא מדברי רש"י שם. אלא דמסיק רש"י לסוף דגם רבנן ס"ל כן ומש"ה פסקו הפוסקים כת"ק דריה"ו:

גמרא דע"ד ב' ההוא גברא דיהיב זוזי כו' ופירש"י ועשאו חמיו שליח כו'. וגבי ותיפוק ליה דשליח שויא כתב ומה בידו של זה. יש להבין אם מיירי שהודיע להמוכר שהוא שליח אז יתכן מ"ש ומה בידו כו' ואם מיירי שלא הודיע והמוכר סבר שלוקח לעצמו א"כ ישלם ההפסד מכיסו. וגם מ"ש רש"י וחמוה נמי כו' דמצי אמר כו' שהיה עליו לתקן כו'. ראיתי בשט"מ בשם הרמ"ך כתב היפך וז"ל וכיון דלא פסק איהו בהדיא דליפסוק כשער הגבוה לאו פשיעה דשליח הוא ולישקול משלח כשער של מעיקרא או ליקבל מי שפרע משלח כו' וכמאן דקנה איהו גופיה דמי כיון דלא שני בשליחותיה כלל. והרא"ש סס"י ע"ג פסק כפרש"י ובשט"מ בשם הראב"ד כתב טעם לזה וז"ל ויש עוד לומר שאף עליהם אין מי שפרע דיכולים הן לומר סבורים היינו שיפסוק כשער הגבוה דרך פקח לתקן שליחותיה ושני ליה כי זה החתן תגרא הוא ואדעתא דנפשיה זבן ומזבן הלכך איכא עליה מי שפרע לגבי מוכר עכ"ל. וכ"ד הנ"י כרש"י אלא שחילק דהא שלא התנה השליח כשער הגבוה לאו שינוי גמור הוא ולפיכך מעשיו בטילין (ור"ל כיון דמ"מ יכול המשלח לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי כי דרך פקח להבין מעצמו) אבל היכא ששינה שליח ממש בשליחותו שליח משלם והמעשה קיים עכ"ל והרמב"ן ס"ל כמש"ל בשם הרמ"ך וז"ל ואי אמרת ונימא ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והיה לך לפסוק כשער הגבוה לא תיטעי בהא שאין לשליח להתנות תנאי מדעתו הואיל ולא שינה בשליחותי' של בעה"ב כו' עכ"ל במלחמות אבל בעל המאור שם ס"ל דיכול לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והיה לך לפסוק כשער הגבוה והיינו אע"פ שהבעה"ב לא אמר לו שיפסוק כשער הגבוה אעפ"כ היה לו לתקן כו' וכ"פ הרמב"ם פ"ט מה' מלוה ולוה דין ה' בד"א בפוסק על דעת עצמו אבל אם היה שליח כו' ואינו מקבל מי שפרע שהרי המשלח אומר לו לתקן שלחתיך ולא לעוות כמו שביארנו וע"ש במ"מ דס"ל השליח לעולם אינו מקבל מי שפרע אף היכא שהמשלח חוזר בו שלא כדין אבל הכא גם המשלח אינו מקבל מי שפרע משום שיכול לטעון אתה קלקלת שליחותי והיינו אף כשהוא בענין שאילו פסק כן בעצמו לא יכול לטעון וע"ז כתב כמו שביארנו פ"א מה' שלוחין. ור"ל דשם נת' כמה דינים שבקונה ע"י שליח המקח מתבטל בקל יותר מאילו קנה ע"י עצמו כגון לענין אונאה שאם קנה בעצמו מטלטלין ונתאנה שתות המקח קיים ואינו יכול לחזור בו ולא לבקש מה שנתאנה והקרקעות אין בהם אונאה כלל אבל בשקנה על ידי שליח ונתאנה השליח אף בכל שהוא היינו גם בפחות משתות חוזר ואף במקרקעי משום שיכול לומר לתקן שליחותי שלחתיך ולא לעוות הרי אף שאילו קנה בעצמו אין זה נקרא עיוות אף שנתאנה מעט מ"מ לגבי שליח שאני. ולכן כמ"כ כאן מה שלא פסק השליח כשער הגבוה אף שאין זה פשיעה כ"כ כטענת הרמב"ן שאין לשליח להתנות תנאי מדעתו הואיל ולא שינה שליחותיה עכ"ז יוכל המשלח לחזור בו ולומר לתקן שליחותי שלחתיך ולא לעוות ואין עליו שום חיוב מי שפרע. כ"ד הרמב"ם ורש"י והרא"ש והתוס' והנ"י והראב"ד והמגיד משנה בשם האחרונים וכ"פ הטור ח"מ סי' קפ"ב סעיף י"ב שא"צ לקבל מש"פ לא השליח ולא המשלח. והב"י שם סוף סעיף הנ"ל הביא שכן דעת הפוסקים ולסוף הביא מ"ש הרא"ש על סברת הרי"ף שאינה מחוורת וכ"פ בש"ע שם הלכה פסוקה שם סעיף ז' וכ"פ הרמ"א והוסיף שאפי' לא הודיעו להמוכר שהוא שליח הדין כן והטעם מבואר בד"מ ובב"י שם:

ועפ"ז נבואה לנ"ד. דמאחר כשנסעת מכאן בקשתיך מאד נידון הנייר שקנית מהגביר פעכ"ה למעט בקבלת נייר זה מה דאפשר להפטר ממנו ואף למכור להמדפיסים אם בלתי אפשר להפטר מליקח אצל הגביר. משום שהנייר דמאסקווע ראינו בעינינו שהוא טוב יותר והאונאה היא ביתר משתות ע"כ היה חפצי דוקא שיודפס הספר על נייר הטוב. וכמו שכתבת בעצמך להגביר לבקש שימחול הקשר אלא שלא רצה למחול ולא רצינו לבא עמו בדתא ודיינא הגם שמדינא אם נתאנה שליח אפי' בכל שהוא חוזר כנ"ל. וכמדומה ג"כ שבצעטיל איך להתנהג שכתבנו טרם נסיעתך וניתן לידך נרשם נידון להפטר מנייר הנ"ל מה דאפשר למעט מלקיחתו. ואף אם לא נרשם עכ"פ דברנו כן לא פעם ולא שתים והבטחת לי בפי' בפה מלא שמסתמא תראה בכל טצדקי מה שאפשר וכיון שכן עכשיו שממילא בטל הקשר מאחר שאיחר הרבה מזמן המוגבל אף שיש לו טענת אונס. נהי דאונסא רחמנא פטרי' מ"מ לא חייב לכשנגדו להתקשר עמו שנית בפרט שהזמן בנד"ז קפידא גדולה. גם כתבת בעצמך במכתבך שבזולת דינא ודיינא היה הגביר בעצמו בלתי מכריחך להתקשר עמו שנית. וא"כ זה הקשר שעשית עמו מחדש זהו שינוי גדול. ואם תאמר שהיית מוכרח כן מדאגתך שמא יעמיד באמצע המלאכה הלא היה לך להבין שבמשך מועט יגיע לך ממאסקווע כמו שהגיע הארבעים ריז ונייר שהגיע לו ק"נ ריז ודאי היה נותן לך בעצמו שאין זה מציאה לשלם עבור נומר 1 ששה רוכ"ס ולא ישלמו לו זה שום אחד זולת כ' רומע"ל וב"ד ר"ב וגם שאר הנייר לא יקבל מקח זה מאחרים כ"ש שזה מחוייב מדין גמור ליתן שהרי סמכו על דבריו ועל מכתבו שני שכתב מברדיצוב למעה"ש לא לקנות במאסקווע כ"א הוא יתן כל הנייר לזמן המוגבל. א"כ אף אם יש לו טענת אונס על מה שלא הגיע לידו ג"כ ל"מ. וגם זה צריך עיון דמה היה לו לכתוב ולחזק הדבר שכתב מכתבו זה תשרי שכבר היה ידוע מה שהי' בקארלעוויץ השם ישמרנו וישמור את כ"י. וגרם לנו הפסד חנם. אך עכ"פ הנייר שהגיע לידו ודאי הוא מחוייב ליתן אף אם לא היו קונים ממנו אלהבא. וגם בודאי לא היה מבקש יותר כאשר מסתמא הוא איש ישר ונכבד כו' וא"כ אחר שהיה בידך נייר ערך ק"ץ ריז או עכ"פ ק"ן ריז א"כ לקנות לכתחלה עוד נייר נגד רצון המשלח זהו שינוי גמור כ"ש לקנות סך רב ועצום. ולא מיבעיא לדעת רוב הפוסקים והטוש"ע אין כאן חיוב מי שפרע על המשלח אלא אפילו לדעת הרמב"ן והרמ"ך ברור כשמש שאין כאן שום חיוב מש"פ ח"ו על המשלח. ואין בהקשר שום ממשות והשליח ג"כ פטור כמ"ש כל הפוסקים:

ואין לומר א"כ אדרבה כיון שזהו שינוי גמור א"כ הרי ס"ל להנ"י פרק א"נ שם דשליח משלם והמעשה קיים כנ"ל אות א'. אך זה אינו דהנה מקור חילוק זה נמשך לו להנ"י כדי לתרץ שני סוגיות א' רפ"ב דקדושין דמ"ב דבטעה שליח כל שהוא המקח בטל לגמרי והקשו ע"ז מתלמוד ערוך בב"ב פרק גט פשוט דקס"ט ע"ב דאמרי' זיל את זבנה שלא באחריו' והדר זבנה ניהלה באחריות ואמאי מחייבינן התם לשליח בהכי נימא דלהוי ביטול מקח כי הכא כמבואר קושיא זו בהר"ן ר"פ האיש מקדש שם ועבור זה חילק הנ"י פא"נ שם ע"ד הנ"ל. וס"ל דבעובדא דג"פ דקס"ט ע"ב הוי שינוי גמור דלא שדי אינש זוזי בכדי לקנות שלא באחריות בכה"ג הוא דשליח משלם והמעשה קיים אבל בעובדא דרפ"ב דקדושין דמ"ב דטעה שליח פחות משתות שאינו קרוב לשינוי ע"כ המקח בטל לגמרי וכ"ה בההיא דא"נ דע"ד ב' כשלא פסק השליח כשער הגבוה דג"כ אינו קרוב לשינוי ממש רק שמ"מ הוי עיוות קצת אזי המעשה בטל לגמרי. אכן יש מחלקים בדרכים אחרים הר"ן רפ"ב דקדושין שם מחלק דבפ' ג"פ מיירי שהשליח לקח סתם ולא פי' להמוכר שלצורך האשה לקחו כו' אבל דרפ"ב דקדושין היה ידוע שהוא שליח כו'. וכן חילק הנ"י עצמו פרק ג"פ שם דשם מיירי שהיה סבור המוכר שלצורך עצמו קנאו כו' וכ"ד הרמב"ם פ"ב מה' שלוחין דין ד' ופ"א דין ג' וכן ביאר דבריו הראב"ד בהשגות פ"א דין ג' והכ"מ שם. ומדברי הרא"ש בב"ב פרק ג"פ סי' כ"ו שכתב בטלה שליחות ואין כאן מקח מבואר דס"ל דגם בב"ב שם המקח בטל לגמרי. לולי שא"א להחזיר המעות. והמרדכי פ"ב דקדושין סי' תק"ח חילק בג' דרכים האחד כדרך שחילק הר"ן כנ"ל. הב' דאף על פי שלא ידע המוכר שהיה שליח כשנודע אח"כ בעדים שהוא שליח המקח בטל לגמרי ובכה"ג מיירי ההיא דרפ"ב דקדושין. אבל בעובדא דפרק ג"פ מיירי שלא נתברר כלל גם אח"כ שהיה שליח אז המקח קיים והשליח ישלם. חילוק ג' דהיכא שהוא שינוי גמור המקח בטל מכל וכל והתם פג"פ אינו שינוי גמור כו'. והראב"ד פ"א מה' שלוחין דין ג' חילק בענין אחר דבהמשלח תליא מילתא שאם רצונו שיתבטל המעשה בטל המעשה לגמרי והיינו ההיא דרפ"ב דקדושין ופי"א דכתובו'. ואם רצונו שיתקיים המעשה רק שיתן לו השליח את העיוות אזי המעשה קיים והשליח מחוייב לתקן. ומעתה נשוב לנ"ד ונאמר אם ידע המוכר שמעלתך הוא שליח ממני על העסק כאשר בודאי מפורסם אזי הרי לפ"ד רוב הפוסקים המעשה בטל לגמרי היינו הרמב"ם והר"ן והנ"י פרק ג"פ והרא"ש שם והמרדכי פ"ב דקדושין. ואמנם אם לא ידע כלל הגביר פעכ"ה שמעלתך שליח הנה לכאורה לדברי הפוסקים הנ"ל אזי המקח קיים לגבי השליח. רק לגבי המשלח המקח בטל. אך לדברי הראב"ד וריב"ק במרדכי פ"ב דקדושין המקח בטל גם לגבי השליח ומה גם שיוכל להתברר שמעלתך שליח. והנה באמת בנ"ד א"צ לכ"ז שבלתי אפשר שלא ידע המוכר שמעלתך הוא שליח:

אך לרווחא דמילתא ותורה היא נראה שבנ"ד לפי פסק הש"ע שאפי' לא ידע כלל שמעלתך שליח המקח בטל מכל וכל גם לגבי השליח. ואביא ראי' ברורה שהרי בשו"ע סי' קפ"ב סעיף ב' מבואר בהדיא שפוסק בש"ע כדעת הרמב"ם והר"ן וסיעתם הנ"ל דתליא באם הודיע למוכר שהוא שליח או לא. ובסעיף ז' ביאר הרמ"א שאפילו לא הודיעו שהוא שליח המקח בטל לגמרי גם לגבי השליח וכ"ש לגבי המשלח. אלא ודאי החילוק הוא כמבואר בסמ"ע שם ס"ק י"ד והוא מבואר בב"י באריכות. וז"ל הסמ"ע ואע"פ שכבר נת' שכל שלא הודיעו השליח להמוכר שהוא שלוחו אזי המקח קיים הני מילי כשעשה עם המוכר קנין גמור משא"כ זה שלא נתן אלא מעות להמקח והמעות אינן קונות כמ"ש הטור והמחבר בסי' קצ"ח אלא שחכמים תקנו שהחוזר יקבל עליו מי שפרע ואכזה שהוא אונס לא תקנוהו עכ"ל. וא"כ בנ"ד שלא נתן מעל' רק מעות ערבון על המקח (ואף מעות לא נתן כעת כ"א מה שנתן ק"ן רוכ"ס להפסיקה הראשונה שקודם ר"ה שכבר נתבטלה) אין כאן לכל היותר רק חיוב מי שפרע ובכזה לא תקנו על שליח אף אם לא הודיעו שהוא שליח. כש"כ שבודאי ידע שמעל' הוא שליח. ונוסף ע"ז שכל זה הוא מחמתו שלא קיים הקשר ועפ"ז הוכרחנו לקנות במאסקווע נייר:

ואין לומר דבנ"ד יש ג"כ קני' גמורה מצד הקשר שעשה רומע"ל עמו ואע"פ שמטלטלין אינן נקנין בשטר מדינא מ"מ אפ"ל שמא קונה מדין סיטומתא הנז' בש"ע סי' ר"א זה אינו מכמה טעמי' חדא כיון דזהו מצד המנהג א"כ צ"ל המנהג ברור שכן נהגו הסוחרים כולם לקנות ע"י קנין גמור וכל שאין כאן מנהג פשוט א"א לחייב הקונה. ותו דבהדי' מבואר בב"י ביו"ד סי' רס"ד בשם רבינו יחיאל דלגבי דבר שלא בא לעולם לא מהני שום מנהג להחשיב קנין דלא דמי לסיטומתא דהתם בא לעולם ומועיל בה קנין הלכך מועיל המנהג להחשיבו קנין גמור אבל דבר שלא יועיל כמו בדשלב"ל לא מצינו שיועיל בו המנהג להחשיבו כקנין גמור עכ"ל. ובנ"ד בשעה שעשו הקשר עדיין לא בא לעולם הנייר וגם אינו ברשותו דהוי כדשלב"ל. והנה הב"ח ס"ל אפי' בקרקעות לא מהני סיטומתא אע"ג דמועיל בו שאר קנינים כסף ושטר וחזקה וחליפין כהובא בש"ך בח"מ סי' ר"א א"כ אף להש"ך בדשלב"ל דלא שייך בו שום קנין י"ל ודאי דסיטומתא נמי לא מהני לכן אפילו לא ידע כלל שמעלתך שליח אין כאן שום קנייה גמורה כ"א למי שפרע. ובכה"ג שיש שינוי בהשליחות אין כאן חיוב מי שפרע. מלבד שבדבר שלא בא לעולם י"ל שאף בקונה עצמו שלא ע"י שליח אין כאן קנין אף למי שפרע כו' אף שלא היה שום טעות כו' אלא שבש"ך חולק בזה סי' ר"ט סי"ג והדבר צריך עיון. אבל בנ"ד א"צ לכל זה. אפי' בלא ידע שמעלתך שליח וכ"ש אם ידע: