א

סימן כח

יהודי אחד פעל משר העיר כתב שפטרו מתשלומי אורענדא על כמה שנים. ר"ל שעבור ביתו לא יצטרך לשלם להשר אורענדא ממה שימכור שם:

הנה מה שי"ל שלא יהי' מהני הפטור ושיתחייב לשלם להקהל חלקו כמקודם הוא עפמ"ש בתשו' מיימו' לס' קנין סי' א' בענין השותפים שמחלו להם מוכסים. אמרו על רבינו קלונימוס כו' וכאשר הי' מוחל לו הי' חוזר וחולק עם הקהל וכסבור הייתי מתחלה שמדת חסידות הוא עכשיו אני רואה שמדת הדין הוא. ומהר"מ חילק אם כבר פשרו עם השר ושוב ביקש א' מהן לפוטרו מחלקו הציל לעצמו ופטור אבל אם קודם הפשרה בקש יהודי א' כו' חייב לתת המס כו' דמה שהשר פוחת לו הוא מכביד על אחרים ואזלינן בתר אומדנא דמוכח בזה כי כן דרך השרים (והרא"ש בב"ק פב"ת סי' כ"ה ג"כ הביא ב' סברות אלו ונוטה לדעת רבינו שמחה וכ"כ הטור סי' קע"ח וכ"כ רבינו ירוחם במישרים נכ"ז חלק א' וכ"מ בש"ע שם). והשתא בנ"ד הוי כמקודם הפשרה שהרי פטרו על כמה שנים ובכל שנה עושים עם השר פשרה ומקח חדש א"כ י"ל מה שפוחת לזה יכביד על אחרים. וזה אפי' לדעת מהר"מ וכ"ש לרבינו שמחה דס"ל שאפי' לאחר הפשרה כל שהמחילה נעשית ע"י בקשת מי שימחלו לו אזי מחלו לאמצע משום דאין שותף חולק שלא לדעת חבירו וע' בתה"ד רס"י שמ"א שפי' הטעם בענין אחר קצת משום דלכאו' בנד"ז הוה ליה כמקום פסידא דשותף חולק כו' וכמו שותפין שאין יכולין להציל ואמר אחד לעצמי אני מציל כו' אלא משום דלא שייך כאן לומר שותף חולק כו' שהרי עדיין השותפין קיימין בשאר עולין גם במס זה לא יכול לחלק ועוד טעם אחר כו' ע"ש וכ"ז שייך ג"כ בנד"ז שהן שותפין לענין שאר עולין כו'. אמנם אם יטעון היהודי שהשר פטרו מעצמו מחמת שאוהב אותו יש בזה שני פסקים ממהר"מ בתשו' מיי' הנ"ל מתחלה כ' דפטור וביאר הטעם בתה"ד שם מפני שכן דרך המלכים והשרים כו' הוי כמו דינא דמלכותא וכו' ע"ש ואחר כך כ' שם בתשו' מיי' בשם מהר"מ דחייב לפי מה שהוא מיקל לו הוא מכביד על אחרים ועוד דשותף אין חולק שלא לדעת חבירו וצ"ל דל"ד להא דקיי"ל שותף חולק במקום פסידא שלא לדעת חבירו דכאן אינו פסידא מכיסו רק מניעת הריוח ואחר הפשרה דפסק דחולק התם אין שום שייכות הפסד לחבירו מחלוקה זו דכבר נתפשרו כו' וה"ל כמ"ש בפרק איזהו נשך דס"ט ע"ב זוזי כמאן דפליגי דמי ושותף חולק בהן שלא לדעת חבירו וכמ"ש בש"ע סי' קע"ו סי"ח וממ"ש בתה"ד בהג"ה רס"י שמ"א בשם הגהות אשרי פ' חז"ה נראה דרבינו שמחה ס"ל בזה דפטור כפסק הראשון דמהר"מ וצ"ל דס"ל דבכה"ג אין שייך לומר שותף אין חולק שלא לדעת חבירו כיון דלאו איהו פעל החלוקה רק השר מחלקו מעצמו וכ"מ בתשו' מיי' הנ"ל בתחלתה דרק היכא שע"י בקשתו מחלו לו הוא דשייך לומר אין שותף חולק וכו' אמנם אח"כ בתה"ד שם משמע דרבינו שמחה ס"ל כפ' בתרא דמור"ם ע"ש במ"ש ונראה לומר שאפי' לדעת ר' שמחה כו' ולפ' בתרא דמור"ם כו'. לפ"ז לרבינו שמחה אינו פטור רק במחל השר מעצמו אחר הפשרה. אבל לפ"ד הג"א רבינו שמחה אינו מחלק בין קודם הפשרה ללאחר הפשרה רק מחלק בין מחל לו ע"י בקשתו אז אין שותף חולק ובין מחל לו השר מעצמו דאז לאו איהו חולק רק השר מחלקו. ורבינו מאיר לא ס"ל חילוק זה כלל לפי' ב' רק החילוק בין קודם הפשרה לאחר הפשרה. אך לפ' ראשון מחלק ג"כ בין מחל לו מעצמו או ע"י בקשתו לענין אם מחל לו קודם הפשרה במחל לו מעצמו מהני. והשתא בנד"ז אם יטעון שהשר מחל לו מעצמו הוי פלוגתא דרבוותא שלפ"ד הג"א ברבינו שמחה ולפי' הא' דמהר"מ מהני הפטור אבל למ"ש התה"ד בר' שמחה ולפי' הב' דמהר"מ לא מהני הפטור. והנה הט"ז סס"י קס"ג פסק כפ' הראשון דמהר"מ ושכ"פ רש"ל ביש"ש פ' הג"ב וכ"נ דעת הש"ך. ובענין פלוגתא דר"ש ומהר"מ במחל לו ע"י בקשתו אחר הפשרה ג"כ פסקו רש"ל וט"ז כמהר"מ והב"י סי' קע"ח פסק כר"ש דלא מהני ורמ"א סי' קס"ג ס"ו הביא הב' דיעות ע' סמ"ע שם והנה כבר נת' דנ"ד הוי כקודם הפשרה וא"כ אין לפוטרו אא"כ מחל לו מעצמו. ולדעת הרש"ל והט"ז וש"ך. אבל הסמ"ע הובא בנתי"מ הביא ג"כ פ' בתרא דמור"מ אבל אם ע"י בקשתו פטרו השר לכ"ע חייב לשלם להקהל. כך נראה לכאורה אם נדמה זה לדיני מסים: