ח

וכ"ז להרמב"ם אבל להרמב"ן דס"ל דבשני חייטים מהני שותפות משום דנעשו שכירים זל"ז והתחילו במלאכה ה"ל כנתקבלו שכר. ואם כן י"ל בפשיטות טפי דמהני מה שמתני' גם מקודם שיגיע המלאכה לידם. דהא בשוכר פועל על עשיי' דשלב"ל פשיטא דיוכל לשוכרו כיון דגוף השוכר הוא בעולם והיינו דינא דהרמ"א סי' ר"ט ס"ה דאע"ג דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ אדם מתנה על דשלב"ל. וגם תלמוד ערוך הוא רפ"ט דב"ב דקמ"א ע"ב ולימא ליה במבשרני ופירשב"ם כי המבשר ישנו בעולם עכ"ל. ואע"ג שמבטיחו השכר עבור דשלב"ל כשיבשרו שתלד אשתו זכר מ"מ כיון שגוף המבשר שהוא השכיר ישנו בעולם קנה וכשבישרו אחר כך חייב ליתן לו מנה. גם בת"א להרשב"א סימן ע"ב בשוכר אשה מעוברת שתהיה מניקת לו בן כשתלד כתב וז"ל ואם מפני החלב שאינו מצוי עתה בדדיה אין אומרים בשכירות דבר שלב"ל שגוף השכיר הוא משועבד למה שנשכר וכו' ואין שייך בשכירות דבר שלא בא לעולם עכ"ל. אלא דקודם שהתחיל במלאכה עדיין לא נגמר שכירותו אבל אח"כ כשהתחיל במלאכה נגמר שכירותו וכ"ש כשכבר גמר המלאכה כולה. ומעתה י"ל דגם להרמב"ם ס"ל כהרמב"ן לפמש"ל דכשמקבלים בגד אחד בשותפות מודה הרמב"ם דיוכלו להתנות לחלק השכר כפי שירצו והיינו ע"כ משום דנעשו שכירים. וכיון דבכה"ג מודה הרמב"ם דנק' שכירים י"ל דיוכלו לשוכרו גם מקודם שבא המלאכה לרשותו כנ"ל. ומ"ש כת"ר דכיון ששוכרו על דבר שאינו ברשותו ואם לא יזדמן המלאכה לא יתן לו שכרו ה"ל אסמכתא. ג"כ לכאורה אינו מוסכם לדינא לפע"ד. דאסמכתא היינו כשהוא דרך קנס ואין רצונו כלל לזה הדבר כמו אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפי זוזי דדעתו שיעבד כו' משא"כ הכא רצונו ודעתו בטוב שיזדמן השכירות ושיסלק לו שכרו ואף על פי שאפשר שלא יזדמן ה"ל כשאר תנאי כמו אם יעברו בני גד כו' דאינו ענין לאסמכת'. עיי' בב"י סי' ר"ז סוף סעיף י"ח ד"ה כתב בעל העיטור שהביאו ראיה לזה מדין האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה כו':

ובנידון מ"ש הש"ך סק"ח דגם מה שהרויחו כבר שא"י לחזור בו היינו כשהיה קנין דוקא. הנה גבי אומנין משמע דלכ"ע סגי בהתחילו במלאכה. ואין מעלה לקנין יותר מדין התחילו במלאכה דשכירות תלוי בהתחילו במלאכה כמ"ש בגמ' פ"י דב"מ. וא"כ להרשב"א דבשותפין נמי הוי כשכירים זל"ז אם כן מהני ג"כ התחילו במלאכה וכן להראב"ד ומ"ש מהרי"ק דבקנין להראב"ד א"י לחזור בו כדין עבד עברי ז"א לפמ"ש הש"ך סי' של"ג ס"ק י"ד וכן מבואר בהדי' בת"א להרשב"א סי' ע"ב דאין עבד עברי נ והג. ולהרמב"ן דבשותפין לא הוה כשכירין י"ל אפילו קנין לא מהני. וכ"כ בטור סי' קנ"ז בשם הרמ"ה כשקיבלו קנין להשתתף הוי קנין דברים רק י"ל עפמ"ש הרשב"א הובא ב"י בקצרה רס"י קע"ו וז"ל וכ' עוד הרשב"א בתשובה כו' מגופה של קרקע קנו מידו וכו' וביאר זה יותר בתשו' ת"א סי' ש"א הובא ב"י סס"י קצ"ה מחודש כ' דקנין מילתא אלימתא הוא ומתקן הענין כו' ע"ש א"כ ה"נ כשהיה קנין מתקן הענין כאלו התנו שיהיו שכירים זע"ז וע"ז הי' הקנין משא"כ בהתחילו במלאכ' נהי דמהני בשכירים ממש הכא דלא התנו בפירוש שיהיה זה שכיר לזה כו' לא אמרי' מעצמנו כן וכמ"ש בב"י וכ"מ לדעת הרמב"ם אבל בקנין מתקן הענין והלשון וכו'. אלא דלא שמעינן זה להצריך קנין דוקא גבי אומנים ברמב"ן ורשב"א וריב"ש. ועוד דא"כ הרי אף בקנין רבו החולקים דלא אמרי' שמתקן הענין ועיין בב"י סס"י קצ"ה ד"ה כתבו הגהות בפכ"ג מה"מ דביארו דלא מהני קנין לשותפות ע"ש ובמחודש ט"ז מיהו גם להש"ך היינו באומנין שכל אחד עושה אומנתו בפ"ע אבל בנד"ז שנשתתפו לעסוק בסרסרות ענין אחד ודאי נעשו שותפים כשעשו הסרסרות ומהני תנאן לכ"ע ואפי' להרמב"ם וכמש"ל: