ו

ויש להסתפק לדעת הרמב"ם בדין ראובן ושמעון שהם חייטים שהתנו על בגד שיקבלו לתפור שיחלקו השכר שיטול ראובן שני שלישים ושמעון רק שליש א' וכן עשו וקיבלו בגד בשותפות ובעה"ב נתן להם השכר וכשבאו לחלוק חוזר בו שמעון ורוצה ליקח מחצה כי הוא אומן כראובן. האם יוכל לחזור בו. דהא מדינא לולי התנאי הי' מחצה שייך לו מאחר שקיבלו שניהם יחד בשוה ועשו שניהם בשוה רק מפני התנאי באנו לגרוע כחו. וע"ז י"ל דלא מהני התנאי כמו שהביא כת"ר ראי' מדכתב הרמב"ם אבל אם היו לוקחים הבגדים בממון עצמן כו' הרי אלו שותפין כו' ולא מצא אופן אחר כגון שקיבלו בגד לתפור ש"מ דבכה"ג לא מהני לשיהי' להם דין שותפים גמורים שיוכלו להתנות כרצונם והטעם משום דכשהבגד שלהם אז ההגבהה של כל א' הוי קנין גמור ע"כ יוכלו להתנות על השכר כרצונם כמש"ש הלכה ג' אבל אם התנו כו' שכל תנאי שבממון קיים והיינו מפני שמקנה לו הממון לצורך הריוח כמו דקל לפירותיו משא"כ כשגוף הבגד של אדם אחר שנתן להם לתפור ונמצא אין להם זכי' בו דקיי"ל אין אומן קונה בשבח כלי א"כ אף שהם תופרים אותו לא מהני ההגבהה לקנות מחלק חבירו מאומה דמאי מהני הגבהת ראובן סחורה של לוי לקנות עי"ז ממון של שמעון נמצא כיון שלא זכה מחלקו של שמעון לכך שמעון יכול לחזור בו מתנאי וכמו בשני חייטין שהתנו ביניהם שכל שיקח זה כו' דכ' הרמב"ם דאין כאן שותפות כלל ולא מהני התנאי מאומה והכא אע"פ שבהכרח הן שותפי' למחצ' היינו מפני שקיבלוהו יחד ממיל' הדין דשייך לשניהם. אבל מה שהתנו שיהי' לזה שני שלישים ולזה שליש לא מהני כלל. ויש ג"כ סברא להיפך דלא מיירי הרמב"ם רק כשאין כאן שותפות שכל א' מהן עושה אומנתו בפ"ע אצל בע"ב רק שהתנו שיהי' ביניהם השכר בשוה ע"ז לא מהני התנאי דהא לא עשו משיכה והגבהה וגם אין שייך כאן משיכה והגבהה כיון שרק האחד עושה המלאכה בפ"ע. א"כ ודאי לא מהני הגבהה של השני שאינו עושה המלאכה שיזכה ע"י הגבהת הבגד בשכרו של החייט וכנ"ל. אבל כששניהם קיבלו הבגד ושניהם עושים המלאכה דבהכרח נעשו שותפין י"ל דיכולים ג"כ להתנות על השכר כרצונם. וראובן כשתופר עם שמעון זוכה ראובן שני שלישים אע"ג דלא עשה רק מחצה המלאכה שהרי שניהם עשאוהו ואין לו טענה על בעה"ב רק על מחצה השכר. אבל על החייט שותפו יש לו טענה עד שני שלישים שהרי אומר לו אני לא רציתי לעשות המחצה כ"א עבור שני שלישי השכר כי אני אומן יותר ממך או שאיני נצרך כ"כ כמותך ולא הייתי עושה המחצה בפחות מהשכר שהבטחתני דהיינו שני שלישים א"כ בתפירתי זכיתי בשני שלישים כפי הפסיקתא שבינינו ואין קשה איך יקנה ע"י תפירתו בגד הבעה"ב בשכרו של התופר השני. דהא מאחר שבעה"ב נתן הבגד לשני החייטים אם כן כל אחד מהחייטי' יש לו זכות בהשכירות המגיע לו והרי פסק משכירתו ליתן לחייט השני עבור שכר טרחה שצריך לו מהסתם דאטו בשופטני עסקינן. ואין לגרוע כחו מפני שמבטיחו משכרו שהוא דשלב"ל. שזה אינו דהבגד כשבא לידם הוי דבר שבא לעולם (והגע עצמך הרי שחייט א' קיבל בגד לתפור במקח שני רובל ותפר ממנו מחצה ונטרד ולא יוכל להשלימו ובא לבקש חייט שני שישלים המחצה והבטיחו שכר ב' רובל עבור המחצה היאמר אח"כ כיון שבעה"ב נותן עבור כולו רק שני רובל א"כ לא אתן לך עבור מחצה רק א' רובל. דודאי יוציאו מהחייט הראשון בדיינים שני רובל לחייט השני שהרי נתחייב לו בכל שכרו עבור המחצה. ה"נ אדעתא דהכי נתרצה ראובן לילך עם שמעון לקבל הבגד ולתופרו בשוה אדעתא שיתן לו מחלקו עד תשלום שני שלישים) והראי' שהביא כת"ר מדלא מצא הרמב"ם שותפות באומנות אא"כ לוקחים הבגדים בממון עצמן. ע"ז אני אומר לו ולטעמיך מי ניחא הרי שם כ' הרמב"ם הרי אלו שותפים כו' לאמצע ר"ל לשניהם בשוה כמש"ש תחלה יהי' לשניהם בשוה ובזה ודאי פשיטא דשני חייטים שקיבלו ביחד בגד לתפור על התנאי שיחלקו השכר בשוה וכן עשו ותפרו דודאי חולקין בשוה וא"כ ה"ל להרמב"ם להמשיל כן אע"כ צ"ל דהא פשיטא ואין בזה שום חידוש ובלוקחין בגד ותופרין ומוכרין יש חידוש טפי. וא"כ אין מהרמב"ם שום ראי' להיפך. לכן י"ל דודאי מהני תנאם דסברא גדולה היא כנ"ל. ואין לגרוע כחו דראובן מפני דכשהתנו התנאי עדיין לא קיבלו הבגד לתפור וא"כ התנו על דשלב"ל לכך גם כשבא לעולם יכול לחזור בו ואע"ג דכ' בש"ע סי' ר"ט ס"ח דאע"ג דאין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ יכול להתנות על דשלב"ל כו' אפשר לחלק בין תנאי דהתם דגוף הממכר ישנו בעולם ומוכר אותו על תנאי דשלב"ל ובין נד"ז דקודם שבא לעולם לא חל השותפות כלל. ולומר דחל השכירות על הגוף של ראובן ששוכרו עכשיו ע"מ ליתן לו מחלקו. הא לא ס"ל להרמב"ם גבי שותפין דשוכר גופו. אך מ"מ נהי דלא חל התנאי קודם שקיבלו הבגד אבל כשקיבלו הבגד אח"כ הרי על דעת התנאי קיבלוהו שיזכה ראובן ב' שלישי השכר. וראי' לזה מדין הנז' בתה"ד סי' ש"ך והובא בש"ע סי' ר"ט ס"ה בהג"ה ועיין בסי' של"ג ס"ח בהג"ה ש"צ כו' ולא דמי למש"ש אבל אם עמד עמהן בשתיקה לא אמרינן דנשאר על תנאו הראשון דהתם תנאו הראשון לא הי' כלל על שנה זו השניי' משא"כ הכא דהי' התנאי על בגד זה ועיי' עוד בש"ע סי' רכ"א ועמ"ש לקמן מזה:

ונחזור לעניננו דגם הרמב"ם מודה כשקיבלו מלאכה א' דע"כ הן שותפין מהני מה שיהי' החלוקה כפי שהתנו ביניהם וראי' לזה עוד ממ"ש הכסף משנה פ"ד מה' שותפין ובב"י סי' קע"ו כ' מהרי"ק שורש כ' דאפי' לדברי רבינו משה כו' וא"כ למהרי"ק פשוט שהדין כן וכ"ד הב"ח וגם הב"י שחולק עליו י"ל בפשיטות דלא נחלק עליו רק כשמתנים תנאים אחר שנגמר קנין השותפות בלא התנאים הללו משו"ה כשמתנים תנאים אלו צריך קנין דאל"כ פטומי מילי בעלמא הוא משא"כ כשמתנים תנאים אלו בתחלת השותפות לומר שע"מ כן יעשו השותפות וכנדון הנ"ל ואח"כ עשו כן לקבל השותפות ע"ד התנאי ההוא ודאי יודה הרב"י דלהרמב"ם ג"כ הדין קיים ויעויי' בשו"ת פרח מטה אהרן ח"ב סס"י קי"ב שהביא תשו' מהרש"ך ח"א סי' קפ"ה נשמע ממנו ודאי כמו שנתבאר דלהרמב"ם נמי מהני בכה"ג: