א

גרסי' בגמר' פ"ק דב"ב ד"ח ע"ב ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר פועלים ולהסיע על קיצתן (לקנוס את העובר על קיצת דבריהם להסיעם מדת דין תורה) ומבואר בהריב"ש סי' שצ"ט שהוא מטעם שבני העיר בעירם הם כבי דינא דרבי אמי ורבי אסי ועדיפי מינייהו ויכולין להפקיע ממון העובר על תקנתם ולהפקירו. ותו גרסי' שם בגמ' ד"ט ע"א הנהו בי תרי טבחא דעביד ענינא בהדי הדדי (פי' תנאי עשו ביניהם) דכל מאן דעביד ביומא דחברי' ניקרעוה למשכי' (עור הבהמה) אזל חד מינייהו עביד ביומא דחברי' קרעו למשכי' אתו קמי' דרבא חייבינהו רבא לשלומי. איתיבי' רב יימר בר' שלמי' לרבא ולהסיע על קיצתם. לא אהדר ליה אמר רב פפא שפיר עבד דלא אהדר ליה מידי הני מילי היכא דליכא אדם חשוב אבל היכא דאיכא אדם חשוב לא כל כמיניה דמתנו (אלא בפניו) עכ"ל הגמרא ויש להבין דבלא תירוץ ר"פ מה ענין ולהסיע על קיצתם לכאן דהתם מיירי בתקנת העיר והוי לי' הפקר ב"ד הפקר משא"כ בתנאי שבין שני בנ"א אין לזה ענין כלל להפקר ב"ד. ואי משום שהסכים בעצמו על קנס זה מהכ"ת דלא יכול לחזור בו מה שגיזם וקנס א"ע כמו באם אוביר ולא אעביד אשלם אלפי זוזי דהוי אסמכתא בפ' המקבל דק"ד ע"ב. מיהו יש לחלק דהכא שאני דעשה מעשה בידים נגד תנאי לא שייך בזה ענין אסמכתא דלא שייך טענת אסמכתא רק כשביטל תנאו בשב ואל תעשה כמו אם אוביר ולא אעביד ולא כשביטלו בידים כמ"ש בב"י סי' ר"ז אך עדיין י"ל במה נתחייב כיון דלא היה כאן שום קנין רק דברים בעלמא שהתנו התנאי וי"ל דנתחייב מדין ערב שחבירו סמך על התנאי ולא עביד ביומא דחברי' לכן ממילא מחויב גם הוא שלא לעשות ביומא דחברי' כמו שהערב בשעת מתן מעות א"צ קנין דה"ט משום שזה מוציא ממון על פיו וה"נ דכוותי' שזה עושה דבר או מונע א"ע ממו"מ על פיו לכן מתחייב גם הוא לקיים דבריו. ועיי' בתשו' מהרי"ק שרש קפ"ב שכ"כ ועי' כיוצא בזה בש"ע סס"י שט"ז. אך דאם ה"ט א"כ קשה מה הביא מדין ולהסיע על קיצתם דהתם טעמא אחרינא הוא כנ"ל ובמרדכי סי' ת"פ כ' האי רשאי להסיע פי' היכא דכבר התנו ביניהם. אבל אם לא התנו בתחלה אין כח בבני העיר להכריע אחד מבני עירם למה שירצו ודקאמר הפקר ב"ד הפקר כגון בי דינא דר"א ור"א דאלימא לאפוקי ממונא כו' עכ"ל וכ"מ בהרמב"ם פי"ד מה' מכירה ה"ט לכל מי שיעבור יענשו אותו כך וכך וכ' המגיד ופי' להסיע להעניש כו' ועמשל"ק ססע"י ב'. אבל מזה שאמר ר"פ דבדאיכא אדם חשוב בעיר לאו כל כמיניה דמתנו אין מזה קושי' על הנ"ל דכיון דמדין ערב נגעו בה למה צריך אדם חשוב דע"ז יש לתרץ כמ"ש בחי' הרמב"ן דמשום דילמא איכא פסידא ללקוחות דמוקרי זביני הלכך לאו תנאה הוא עד דשקלי רשות מיניה עכ"ל. הגם שי"ל דזה אינו שייך רק אם החיוב מצד התנאי לבד ע"ד הפקר ב"ד ולא כשמתחייב ממש מדין ערב מ"מ אינו מוכרח כי אפי' בזה י"ל כן דמ"מ כיון שיוכל להיות פסידא ללקוחות לאו כל כמיניה דמתנו: