ח

ומעתה נחזי אנן בנ"ד הנה לפ"ד ר"ש לכל הטעמים של התה"ד הכל לאמצע שהרי השותפין קיימין ולא שם נפשו בכפו גם אינו מקום פסידא. ולהר"מ ג"כ ל"ד ממש לאחר הפשרה דהתם כיון דכבר נתפשרו ונתחייב כל אחד בחלקו מאי אית להו גבי דהאיך כו'. משא"כ הכא שזה היה מחוייב להתעסק לטובת השותפות ולבקש ההקפה לצורך השותפות א"כ כשמבקש לעצמו ה"ז הפסד לחבירו שלא יותן לו עוד ההקפה וה"ז כמו התם קודם הפשרה דמודה הר"מ שאין שותף חולק משום שעי"ז יגיע ריעותא לשאר השותפים. ולפ"ז יצא לנו דאפי' אמר דלעצמו לוקח ההקפה הכל לשותפות כיון דאין שותף חולק כו' ול"ד כלל לדבר שיש לו קצבה דהוא מתנה גמורה ולא שייך לעסק השותפות ועוד דהכא בא ההקפה ע"י בקשתו משא"כ מתנה הוא מעצמו וכל ע"י בקשה גרע כמ"ש ר"ש ור"מ. ועיין בש"ג ריש מס' ב"ב ביאר דעת הר"ש והר"מ וכ' דהא דאמר שותף חולק שלא לדעת חבירו במקום דאיכא פסידא. היינו היכא דאיכא אומדנא דמוכח דאדעתא דהכי לא נשתתפו שימשך זמן השותפות שלהם אף באותה פסידא דחשיב כאילו נשלם זמן השותפות כו' עיין שם. הובא בכנה"ג סי' קע"ח בהגהת הב"י אות ב'. ומ"ש מעל' דיש לייפות כחו טפי הכא דזכה במשיכה משא"כ גבי מוכסין כי מיד שמחל המוכסן קנו השותפין במה שבידם. הנה לפ"ד ר' שמחה אין מקום לחילוק זה גבי מס דהא אפי' לאחר הפשרה שכאו"א מהשותפים מכיר חלקו והוא מחול לו הרי ודאי עדיף כמשיכה שהרי תפוס ועומד הוא במה שתחת ידו ועכ"ז לא מהני משום דאין שותף חולק כו' א"כ ה"ה במשיכה. אך מ"מ צ"ע אם יש לדמות נ"ד למס לפ"ד רבינו מאיר ולקודם הפשרה דיש לדחות דשאני התם שיש לחוש שיפסיד חבירו מכיסו ממש עי"ז שיכביד עליו השר מחמת מחילה שמחל לזה משא"כ הכא אין כאן רק מניעת ריוח. ויש סברא לחלק דהא שליח שקונה לעצמו במעות המשלח י"א דהוא שלו. מיהו יש חולקין. גם י"ל דהכא גרע טפי כיון שהוא שותף עמו בשאר הסחורה לאו כל כמיני' לחלוק בההקפה. וכמ"ש הרי"ף פ' המקבל גבי עיסקא לענין פלגא מלוה וכו' וע' שט"מ פ' הג"ק דאפשר שהוא מצד התקנה ובעיסקא א"כ ה"נ בנד"ז גם אפ"ל דהכא גרע טפי כיון שהוא שותף בהשאר ממילא אין שותף חולק כו'. גם לדעת בעל נתיבות שליח שקנה לעצמו במעות המשלח אפי' אמר לעצמי אני קונה מוציאין ממנו הובא בסי' קפ"ג ס"ג בהג"ה ולא מהני כלל מה שנתכוין למשוך לעצמו כיון שהמעות הן של המשלח וס"ל דהמוכר מכווין לזכות לבעל המעות. א"כ ה"נ בנד"ז ודאי המוכר נותן למי שהמעות שלו. ותו נראה דודאי אפילו את"ל דהמחצה יהיה לו כשאמר שלגרמי' קונה בעינן עדים שאמר כן כמ"ש בשט"מ בשם הרשב"א דבלא עדים אינו נאמן כמ"ש המל"מ פי"ב מה' גזילה ה"ח דהיכא דמשוי נפשי' רשיעא לאו כל כמיניה אא"כ מביא עדים. וה"נ בנ"ד הוא עכ"פ עולה גדולה. ול"ד לשיירא דהתם מדינא יכול לחלוק הלכך נאמן בשבועה כו' משא"כ הכא. ע' נתי"מ סי' קע"ח שהקשה ממ"ש כאן סי' קע"ח כר"ש ובסי' קע"ו גבי חוב פסק דיכול להציל לעצמו וזהו כר"מ ולק"מ לפמ"ש בחי' אנשי שם במרדכי פ' הג"ק דטעמא דר"ש גבי מס דאין שותף חולק כו' משום דלא חשוב פסידא א"כ גבי חוב דחשוב פסידא יכול לחלוק כמו גבי שיירא דתלמוד ערוך דיכול לחלוק ולא יחלוק ר"ש ע"ז ועמ"ש בשם הש"ג רפ"ק דב"ב:

קיצור מהתשו'. לפרש"י גבי דבר שיש לו קצבה י"ל ענין נתינת ההקפה אע"ג שהוא כמו דבר שיש לו קצבה. דהא זהו ענין בפ"ע חוץ מהמקח. מ"מ אין לומר שמא לשליח נותנו דודאי דעתו להקיף למי שהמעות שלו שהוא הבטוח. וא"כ הכל לבעל המעות ולא חולקין. אלא עדיין יש לחלק כיון שנתן בפירוש ההקפה על שם השליח ואינו מכיר בעל המעות כלל. ויתבאר לקמן סעיף ד':

ב) ולפר"ת דס"ל בדבר שאין לו קצבה אפי' נותן בתורת הוספה הכל לבעל המעות. א"כ כמ"כ הקפה אף שהוא חוץ מהמקח ה"ל כמו הוספה בדבר שאין לו קצבה. וג"כ הכל לבעל המעות. (הג"ה. ובשט"מ השיג על פי' ר"ת וז"ל דכיון דתרווייהו איירי שנתן לו מחמת תוס' מאי שנא דבדבר שיש לו קצבה קאמר דחולקין ובדבר שאין לו קצבה קאמר הכל לבעל המעות כיון דבמתנה הוא נותן בתרווייהו מספקא לן אי לשליח אי לבעל המעות כו' עכ"ל):

ג) ואף אם נאמר שההקפה דומה לדבר שיש לו קצבה וחולקין. הכא דנוטל פלגא מלוה. א"כ מפלגא הפקדון אין לו ליקח פלגא. ועוד עיי' בש"ע סי' קע"ו סי"ב בהג"ה ובש"ך שם דלכאורה קשה על הש"ך מהדין דסי' קפ"א ס"ב. וצריך לחלק דבסי' קפ"א ס"ב היא מציאה מאותו עסק לכן הציל לאמצע. וא"כ ג"כ לקיחת ההקפה ה"ל כמו מציאה של אותו עסק:

ד) אך י"ל דשאני הכא שמקבל חתימת ידו א"כ נותן לו דוקא ההקפה וה"ל כמו בדבר שיש לו קצבה אם פי' שנותן לשליח. ואף שי"ל שנתן לו בטעות משום שסבר שהוא בעל המעות. מ"מ כיון שאין יכול לתבוע עבור ההקפה מבעל המעות י"ל דשייך לו:

ה) אך לדברי ר"ת דאפי' בטעות יהיב לי' פלגא ה"ה כאן דההקפה לא גריעא מטעות. ועיי' בב"י סי' קפ"ג ס"ח וכן לפי' הרי"ף גבי דבר שיש לו קצבה והט"ז סו"ס קפ"ג כ' שהעיקר כדעת הרי"ף. ובכ"מ פ"א מה' שלוחין דין ה' חזר בו ממ"ש בב"י סי' קפ"ג ס"ח. וכיון דגם לרש"י אין ברור דהכל לשליח כנ"ל ס"ד א"כ יש לפסוק כהרי"ף והר"ן:

ו) מ"ש מעל' מתשובה להרמב"ן סי' ס' ובסמ"ע ס"ק כ"ב התם שאני שטוען ראובן שהמתנה הוא בשביל שההנהו הוא להאינו יהודי:

הג"ה. ועיי' בכנה"ג סי' קפ"ג בהגהת הב"י אות נ"ב כתב בשם תשו' דברי ריבות סי' שפ"ט דאף אם נאמר דהלכה כדברי ר"י בענין טעות היינו בשליח אבל בשותפין יש לפסוק כר"ת דחולקין. ובאות נ"ו כתב בשם מהריב"ל ס"א סי' צ"ב כמו שהדין בשליח כן הדין בשותף עכ"ל וזהו לענין טעות אבל לענין הקפה י"ל יותר דשותף לקח ההקפה אדעתא דהשותפות וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל פ"ט סי' יו"ד הובאה בטור וב"י סי' קע"ו סי"ט וז"ל כי דבר ברור הוא שכיון שהיו שותפין בחנות הדבר ידוע שכל דבר שיקנה אחד מן השותפין מן הדברים הנמכרים בחנות בחזקת שניהם הוא קונהו כו' עכ"ל. וכש"כ שי"ל כן בנד"ז במקבל מעות בעסקא לקנות סחורה וקנה ג"כ בהקפה ממין הסחורה שהי' דעתם לקנות ולהשתתף בה דודאי בחזקת העסקא הוא קונה. וע' בהרי"ף פ' המקבל דף ק"ד בענין עסקא ובתשו' הרשב"א שבב"י סי' קע"ו מחודש ל"ו. והנה הרמב"ן בטור סי' ע"ז סעי' ג' שותפין שלוה אחד מהם השני משתעבד כו' שהשותפין כשלוחין זה לזה כו' אלמא דאפי' בהלוואה אמרי' דמן הסתם הוא שלוחו וכש"כ בקניית סחורה בהקפה הנמשך ע"י שקנה במזומן ממעות העסקא. ואף הרא"ש החולק שם. היינו לומר שחבירו לא נשתעבד. דאין זה כזכין שלא בפניו. אבל י"ל דמודה דבדידי' תליא שאם רצונו שיהי' בשותפות אין הלה יכול למנוע ממנו כיון שמהסתם לקח ע"ד השותפות כו':