ז

ומ"ש מעל' עוד ממ"ש בס' עטרת צבי סי' קע"ח גבי שותפים שמבקש א' מהם מהמוכס שימחול לו ומחל לו הוא לאמצע כאלו הוא שלוחם לבקש בשביל כולם. שכ' בשם הב"ח דלפי טעם זה צ"ל שהמוכס ידע שהוא א' מן השותפי' אבל לפי טעם המרדכי דכתב כיון דע"י בקשתו מחל לו מחל לאמצע דאין שותף חולק שלא לדעת חבירו ודרך השותפים לטרוח בשביל חבריהם ולפי טעם זה אפילו לא ידע המוכס שהוא א' מן השותפים והכי נקטינן עכ"ל. והבין מעל' דהב"ח פסק דבעינן שהמוכס ידע כו' הא בסתמא הוי שלו. רק שהע"צ פסק כהמרדכי ושגגה הוא. דוהכי נקטינן כהמרדכי הוא לשון הב"ח רק מ"מ אף שהב"ח לא פסק כן. מ"מ נלע"ד דגם לפי הסברא ההוא אינו ענין לנ"ד לדמות דבנ"ד נמי מסתמא הוי שלו ר"ל דכשלא ידע שהן שותפים והמוכר מכר על שמו הוי ההקפה שלו לבדו כמו במחילה דמוכס כשמחלו לא' מן השותפים כו' דהא החילוק מובן דהכא איכא טעמא דע"י מעותיו של זה לקח ההקפה כנ"ל באריכות א"כ זכה בעל המעות במחצה מדינא אפי' ניתן לו מתנה מהמוכר מעצמו כש"כ כשלקח ההקפה ע"י בקשתו. מיהו טעם זה הוא רק אמחצה וכנ"ל דבמחצה זכה אפי' נתכוונו שניהם המוכר והוא שיהיה לו לבדו וכו'. אבל באמת גם לענין מחצה הב' כשלקח בסתם ודאי הכל לשותפות דדרך השותפים לטרוח בשביל חבריהם דהוא תלמוד ערוך גבי גייס כדלעיל אות ג' ולא אמר האומר גבי מוכס דהוי שלו אלא כשניתן בפי' לו דוקא. ולבאר זה הנה איתא בתוספתא הובאה בהרי"ף והרא"ש ספ"י דב"ק בני חבורה שמחלו עליהן מוכסין מחלו לאמצע ואם אמרו משום פלוני מחלנו מה שמחלו מחול לו. וכ' בתשו' מיי' דספר קנין סי' א' ובמרדכי דקדק רבינו שמחה רישא היכי דמי אילימא דמחל ו להם סתמא פשיטא דמה שמחלו מחול לאמצע אלא מיירי כגון שביקש אחד מן השותפים שימחלו לו וכיון דע"י בקשתו מחל לו מחל לאמצע (אפי' פירש לו כ"ה במרדכי) דאין שותף חולק שלא לדעת חבירו דדרך שותפין לטרוח בשביל חבריהם ואם אמרו בשביל פלוני כו' שאמרו מעצמן כו' ומתוך כך פסק על ראובן הבא אל השר לאחר שנתפשרו הקהל עבור המס ובקש ממנו למחול לו חלקו מן המס ומחל לו מה שמחל צריך לחלוק עם הקהל כו'. וכ' מורי רבינו (הוא הר"מ ב"ב) דיש לדחות דרישא מיירי שמבקש מהם למחול בסתם אע"פ שלא היה שם אלא הוא מחלו לאמצע כיון שמחלו בסתם אבל אמרו בשביל פלוני מחלנו אפי' אם ע"י בקשתו זכה הוא לבדו הלכך נראה אם כבר פשרו עם השר ושוב בקש א' מהם לפוטרו מחלקו הציל לעצמו ופטור. אבל אם קודם הפשרה ביקש יהודי אחד מן השר לפוטרו וכן עשה ופטרו חייב לתת המס כו' אמנם אם השר אמר מעצמו קודם הפשרה כו' ועי"ל דאפי' אם אמר מעצמו כו' ועוד דשותף אין חולק שלא לדעת חבירו עכ"ל. והנה בתה"ד סי' שמ"א ביאר טעם שני הדיעות דטעם הר"מ דהאיך שנתפשרו כבר וביקש אחד מהם לפטור מחלקו דהציל לעצמו טעם יפה בדבר דכיון דלית להו פסידא לאחריני בפטור שלו כלל דכבר נתפשרו ונתחייב כל אחד בחלקו כו' מאי אית להו גבי דהאיך כו' ואיירי שאמר לעצמי אני מציל ור' שמחה ס"ל כיון דדרים יחד בציבור כו' לא שייך כאן לומר שותף חולק שהרי עדיין השותפים קיימין לענין שאר עולין גם במס זה לא יוכל לחלק עוד מפרש התם טעם אחר דהא דאמרי' היכא דא"י להציל ואמר אחד לעצמי אני מציל הציל לעצמו זהו דוקא אם שם נפשו בכפו ומשליך גופו מנגד להציל אבל בבקשה בעלמא לא עכ"ל. ובחי' אנשי שם שאצל המרדכי פ' הג"ק כ' טעם אחר לרבינו שמחה דלא אמרו שותף חולק שלא לדעת חבירו אלא במקום פסידא וזה לא חשוב כלל פסידא מה שלא ימחול לו המוכס כו' וזה ל"ד לגייס כו'. וטעם יפה הוא. ולהר"מ צ"ל דלא שייך כלל לומר אין שותף חולק. דזהו דוקא שאינו חולק בהסחורה המשותפת. משא"כ זה שמוחל לו היינו המוכס נותן לו מתנה משלו א"כ מעולם לא היו שותפין בממון המוכס וז"ש הר"מ דקודם הפשרה שייך לומר אין שותף חולק כו' דאז מוחל לו ממון השותפות כיון דעדיין לא חלקו כאו"א בפ"ע חלקם שיהיה שייך לומר שהמוכס מוחל משלו כו':