ה

מיהו כ"ז דוקא לפירש"י אבל לפר"ת דבדבר שאין לו קצבה אפי' נותן בתורת מתנה הכל לבעל המעות צ"ע בכאן ע"ל אות ב' ואע"ג דהתם מיירי בסתם משא"כ הכא דנכתב השטר על שמו ה"ל כנותן בפי' לו. מ"מ הרי ר"ת כ' בתוס' ד"ה אמר ר"פ דאפי' בטעות חולקין דהגם שי"ל כיון שבעל המעות קיבל קצבתו מה לו בטעותו של שליח מ"מ אמרינן הואיל וע"י מעותיו נשתכר יהיב לי' פלגא וא"כ ה"נ כיון שע"י מעותיו לקח ההקפה חולקין. וכן לפי' הרי"ף דכ' הרב"י משמו גבי דבר שיש לו קצבה דחולקין אפי' נותן בפי' לשליח כיון שע"י מעותיו של זה הגיע לו ההנאה א"כ ה"ה בנ"ד אפי' נכתב השטר על שמו חולקין. והנה רב האי גאון כ' בס' המקח וממכר שער ו' אות מ"ט וז"ל וטעם הדבר שיש לו קצבה לפי שכל חפץ שדמיו קצובים כשמוסיף עליו הלוקח י"ל מרצון נפשו הוסיף וכאלו נתנו בפ"ע לשליח או י"ל שלא הוסיפו אלא מחמת שנלקח ממנו זה החפץ ונמצא של בעל המעות הוא ומש"ה חולקים עכ"ל הנה מבואר מדבריו דכשהוסיף מחמת שנלקח ממנו החפץ הכל של בעל המעות ומשמע דהיינו אפי' נתנו לשליח. וא"כ ההקפה הוא ודאי מחמת שנלקח ממנו במזומן והוי כולו לבעל המעות. וכן הוא דעת הרב צמח שבמרדכי פ' אלמנה ניזונית סי' רנ"ו הובא ב"י סי' קפ"ג ס"ח בקצרה. דאלמלא זוזי דהאיך כו' וע"ש שכ"כ ב' הלל הזקן. ולכאורה נראה שזה כדעת ר"ת שבתוס' ד"ה אר"פ הנ"ל ובכ"מ פ"א מה' שלוחין דין ה' כ' שכ"ד הרי"ף והרמב"ם ולא כמ"ש בב"י דהרי"ף וסייעתו ס"ל כר"י וז"ל ונ"ל דלדעת הרב אלפסי ורבינו שהטעם משום דכיון שבאת לשליח הנאה ע"י בעה"ב חולקין ה"נ (גבי טעות) חולקין עכ"ל מיהו הלח"מ שם הסכים למ"ש בב"י. ועיי' מזה בכנה"ג סי' קפ"ג בהגהת הב"י אות מ"ט שכ' דהרי הרשב"א בתשו' סי' תרע"א ס"ל כטעם הרי"ף ואפ"ה ס"ל דהכל לשליח כדברי ר"י. וכן הרא"ש פ' י"א דכתובות סי' ט"ו. ובד"מ כ' די"ל דר"י מודה בדינו דר' צמח וע' בש"ך סקט"ו דהשיג עליו וכן משמע במרדכי. ואף אם נאמר דהעיקר כר"י מ"מ עיקר הטעם של ר"י כיון דטעות הוא וביכולת השליח להחזיר לו א"כ שייך לו לבד וזה לא שייך גבי הקפה דלאו טעות הוא והוי ממש כדבר שיש לו קצבה עכ"פ דחולקין לפי' הרי"ף אפי' נתן בפי' לשליח. הרי לפר"ת והרי"ף והרמב"ם ורב האי גאון והר' צמח שבמרדכי נראה דחולקין בנ"ד אפי' אמר העוסק בפי' שלעצמו הוא קונה ואף שרמ"א בסי' קפ"ג ס"ו בהג"ה פסק כפרש"י מ"מ הרי הש"ך תמה עליו. והסמ"ע כ' שלפעמים לפי ראות הדיין יש לפסוק כמ"ש הב"י והסכים עמו הט"ז וכ' שכן עיקר מצד הדין יעו"ש וא"כ בנ"ד דנת"ל אות ד' דגם לפרש"י יש לספק קצת משום די"ל דלא אמר רש"י דכשנותן בפירוש לשליח הוי הכל לשליח אלא כשהמוכר יודע שהוא שליח ולא בעל המעות ועכ"ז נותן לו. משא"כ כשנותן לו בסוברו שהוא בעל המעות כנ"ד. א"כ בכה"ג ודאי יש לפסוק דחולקי' כיון דלפירש"י ג"כ י"ל דחולקים ולדעת רוב גדולי הראשוני' ודאי חולקים וכן הסכים הט"ז וע"ש בט"ז שכ' דלפירש"י ג"כ לא אמרי' הממע"ה יעו"ש: