ג

ועוד אפ"ל דאף אם נדמהו לדבר שיש לו קצבה וחולקין ג"כ י"ל דהמחצה מההקפה שייך מזה כל הריוח להשותף בעל המעות. וא"ל כיון דיש לו רק מחצה בהסחורה והוא נותן מחלקו פלגא בתורת מלוה להשותף המתעסק א"כ גם מהסחורה יהי' כן י"ל כיון דמדינא הכל לבעל המעות לרי"ו וא"כ הפלגא פקדון שלו זכה לו מחצה בההקפה רק שבאנו לומר שיתן לו מחצה עבור טרחתו בההקפה הרי הי' משועבד לעסוק בטובתו בכל האפשרי ול"ד לשליח שהוא בחנם. ולא מיבעי' לדעת רמ"א בסי' קע"ו סי"ב בהג"ה שכ' וכן אם גנב או גזל השותף צריך לחלוק עם חבירו א"כ כ"ש וק"ו כשלקח הקפה אלא אפי' לדעת הש"ך שם ס"ק כ"ז שלכאורה דבריו עיקר דמציאת שותף לעצמו. וכמ"ש הנתי"מ [ס"ק ל"ב] מ"מ הנה לכאורה יש לנגד זה תלמוד ערוך המובא להלכה בטוש"ע סי' קפ"א ס"ב גבי גייס דאם הציל א' מן השותפין הציל לאמצע אע"פ שאין יכולין להציל כיון שא"י להציל ה"ז כדין מציאה דהא נתייאשו דמהאי טעמא אם הציל איש אחר שאינו שותף הציל לעצמו כמש"ש סעיף א' ואפ"ה בשותפין הציל לאמצע וכמבואר ג"כ בהרמב"ם והמגיד פי"ד מהלכות אבידה ה"ח ט'. א"כ משמע להדיא דמציאת שותף לחצאין וקשי' אהדדי. והתימא מהאחרוני' שלא נתעוררו בזה. אך מצאתי בשט"מ בב"ק דקי"ו שהבליע בדבריו הנעימים תירוץ נאה על קושי' וז"ל אמר רמי בר חמא הכא בשותפין כו'. ושותפין כל מה שמרויחין בין בעסק בין במציאות של אותו עסק חולקין לאמצע עד שיחלקו ולעולם בא"י להציל כו'. הראב"ד והרשב"א ז"ל עכ"ל הרי מבואר החילוק דמציאה של אותו עסק חולקין משא"כ מציאה דעלמא הוא להמוצא כמ"ש הש"ך. ומעתה בנ"ד ההקפה אף נדמי' למציאה שהוא דבר שאין רגילות כלל אפ"ה עכ"פ מציאה של אותו עסק הוא ועדיפא מינה הלכך חולקין לאמצע ממש ואין בזה עוד ספק כלל לפענ"ד. הגם שיש עוד מקום לומר דהתם עדיף דהמציאה היא בהסחורה המשותפת ממש שנעשי' מציאה משא"כ הכא ההקפה הוא דבר נבדל. מ"מ אין שום חילוק דמידי הוא טעמא רק שהוא מציאה הבאה מאותו עסק ממש דלולי המזומן לא היו לוקחין כלל ההקפה וע' עוד תשו' הרשב"א סי' אלף י"ד: