ב

אך לפר"ת לכאורה א"א לומר כן דהא הוא ז"ל פי' דבדבר שאין לו קצבה דפלוגתא דריה"ו ורי"ו בגמרא היינו נמי בכה"ג שנותן לו מחמת תוספת דקא"ל קח זה עבור מקחך ועוד אני מוסיף לך משלי כו' עכ"ל. וא"כ כשנותן בתוס' משלו ה"ז מתנה וא"כ יש לספק למי נותן ואפ"ה קיי"ל דכולו לבעל המעות. א"כ לכאורה לא אזלינן כ"כ בתר דעתא דמוכר. וא"כ כיון דקיי"ל בדבר שיש לו קצבה חולקי' ה"ה י"ל בנ"ד ודעתא דמוכר לא מהני אך באמת זה אינו אלא נ"ל טעמא דר"ת הוא עפמ"ש בירושלמי ספ"ו דדמאי דר' יוסי ס"ל דהמוכר מתכוון לזכות לבעל המעות (ומיירי בסתם ע"ש) ואפ"ה חולקין כיון דע"י מעותיו של זה ורגליו של זה באה ההנאה שניהם חולקים. וע' בר"ש ספ"ו דדמאי שאינו מובן פי' בזה והמפרש בירושלמי כ' כמ"ש וכיון דמדינא הכל לבעל המעות רק משום שרגליו של זה סייעו כו' א"כ י"ל דהיינו דוקא בדבר שיש לו קצבה שאז המותר ריוח ברור הוא משא"כ בדבר שאין לו קצבה הגם שאמר ועוד אני מוסיף כו' י"ל שאין זה אמת ועכ"פ לא ברירא מילתא כ"כ הלכך אוקמא אדינא והיינו דוקא לר' יוסי דס"ל דמדינא הכל לבעל המעות אבל ריה"ו דס"ל הכל לשליח פליג בזה גם כן כמו שכתב ר"ת להדיא. והשתא בנ"ד גבי הקפה אף שהוא דבר נבדל מ"מ אפשר יותר לדמותו לדבר שאין לו קצבה שהרי אין אנו דנין על יוקרא וזולא רק למי שייך הריוח מן ההקפה. וא"כ אם באנו לדמות לדבר שיש לו קצבה עכצ"ל הטעם לר' יוסי דאף דמדינא הכל לבעל המעות מ"מ כיון שרגליו של זה כו' והוא ריוח ברור כמו על דבר שיש לו קצבה הלכך חולקין. לכן ודאי כל מודה על האמת יודה דהקפה כיון שהוא מידי דשכיחא וכל דרך התגרים כן הוא ונהי שסוחרים חדשים אין לוקחים הקפה לאו קביעותא היא. ע"כ אין זה כמו מתנה גמורה. ודומה יותר לדבר שאין לו קצבה דאף שנותן בתורת מתנה חוץ מן המקח הכל לבעל המעות הרי נת' דבין לפירש"י בין לפר"ת יש לדמות יותר ענין ההקפה לדבר שאין לו קצבה: