א

הנה רש"י פי' דהחילוק בין דבר שיש לו קצבה לשאין לו קצבה הוא דביש לו קצבה יש כאן מתנה דודאי התוס' שהוסיפו המוכרים בתורת מתנה נתנוהו וי"ל שלשליח נתנו כדי שיחזור ויקח ממנו וי"ל דלבע"ה נתנו ומש"ה חולקין אבל בדבר שאין לו קצבה אין כאן שום מתנה אלא דמי דבר הנקח ובתורת דמי' יהבי' ניהלי' ללוקח וכיון דכן הוי לבעל המקח וכ"כ בשט"מ ולפ"ז פליג אפר"ת דמפרש דמיירי דמוסיף בתורת תוספת יעו"ש. וע"ש בשט"מ דריה"ו ורי"ו לא פליגי כלל בדבר שאין לו קצבה. ולפ"ז בנ"ד ג"כ אף שההקפה הוא חוץ ודבר נבדל מן הסחורה הנקחה על מזומן. מ"מ אין לספק שמא המוכר מכר ההקפה להשליח דבשלמא במתנה י"ל כן כדי שיחזור ויקנה. אבל גבי הקפה ודאי לא יאמין רק למי שהוא בעל המעות שהוא עשיר ובטוח ולא יאמין לשליח שיוכל להיות שאין לו ש"פ ובכה"ג ודאי אנן סהדי דדעת המוכר להקיף לבעל המעות ואם אמנם לא פי' כן היינו משום שלא ידע כלל שהוא שותף שלא הניח מעות והוי ס"ל שהוא בעל המעות אבל כשידע שהן שותפים ודאי דעתו להקיף לבעל המעות. ומאחר דלפרש"י הכל במוכר תליא א"כ ודאי הכל שייך לבעל המעות ור"ל שיחלקו בהקפה כמו בהסחורה שניקח במזומן וא"ל א"כ כיון דהכל לבעל המעות לא יהי' להמקבל חלק כלל בהקפה כיון שלא הניח מעות שלו ממש דז"א דהא יש לו ג"כ מעות הפלגא מלוה: