א

סימן כג

מי שהוא מוחזק במכירת יין ומשקה הנק' סקלייעפ אביו והוא אחריו שלשים שנה וטפלי תלוי ביה וכעת רוצה איש אחר לעשות סקלייעפ והוא אינו נצרך לזה כי יש לו פרנסות אחרים וגם אין לו בנים רק הוא ואשתו לבד. נ' משורש הדין אינו יכול למחות בידו דקיי"ל כרב הונא בריה דרב יהושע פרק לא יחפור דכ"א סע"ב וכ"פ התוספות שם והרמב"ם פ"ו מה' שכנים ה"ח, ובהגמ"י שם סק"ז כ' ובאביאסף נראה דעתו כרב הונא דאמר שיכול למחות בידו דאמר קא פסקת לחיותאי, וכ"ה בטוש"ע חו"מ סי' קנ"ו ס"ה. והנה בגמרא שם לעיל מיניה איתא לימא מסייע לי' (לרב הונא) מרחיקין מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג ופרש"י צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חורו מרחיקין שאר ציידים מצודתם משם אלמא אע"ג דלא זכה ביה ולא מטא לידיה מרחיקין משם דא"ל קא פסקת ליה לחיותיה ומתרץ שאני דגים דיהבי סייארא ע"ש בפירש"י ור"ל דעי"ז ה"ל כמאן דמטא לידו ונמצא חבירו מזיקו אבל הכא מי שבא אצלי יבא ומי שבא אצלך יבא, משמע מזה דאף אם ליתא לדרב הונא, אעפ"כ דין זה אמת דמרחיקין מצודת הדג. ובהרמב"ם וטוש"ע לא נסמן דין זה. ואפ"ל דס"ל דבאמת גם דין זה מישך שייך בהא דרב הונא ודחוי דשאני דגים דיחוייא הוא ולכן אחר שפסקו דלא כרב הונא אלא כרב הונא בריה דר"י ממילא גם דין זה אינו מוכרח. וע' בתשו' מ"ב סי' כ"ז, ד"ה אמנם נראה, ענין אם כופין בזה לעשות לפנים משורת הדין עי' תוספת פרק אלו מציאות דכ"ד ע"ב ד"ה לפנים ומ"מ משום לפנים משוה"ד איבעיה ליה לאהדוריה כיון שאינו מתחסר ממונא, וכ"פ באגודה שם סעיף ל"ד שכ"פ ראבי"ה וראב"ן דכופין להחזיר היכא שהמוצא עשיר, א"כ י"ל בנד"ז ג"כ לא מתחסר ממונא רק מניעת הריוח וכיון שאינו נצרך לזה ופסיק חיותיה דחבריה י"ל יש בזה משום כופין על לפנים משוה"ד, וע' בכתובות פרק נערה דף נ' ע"א ועשיתינהו לזניה פרש"י כפיתי אותו בחזקה כו' לפנים משורת הדין כו'. ועי' תוספות שם וע' מזה באו"ת סי' י"ב סק"ד בתומים, ועיין בב"ח סי' י"ב ססעי' ד'. וכ' והיכא דאין לזה הפסד ממון אפילו באינו עשיר ה"ל מדת סדום כו'. מיהו כאן שיש לו ריוח ודאי אינו שייך למדת סדום ועיין בגמ' פ"ק דב"ב די"ב סע"ב וחסרון ריוח ודאי אין זה נק' לא חסר, וע' שו"ת צ"צ ססי' פ"ט, ע"כ יש מקום לכופו בדברים, מה גם שי"ל דנד"ז שהחזיק שלשים שנה ורוב השרים דעיר וסביבותיה קונים אצלו ה"ל כעניין שאני דגים דייהבי סייריה וע' בסנהדרין דפ"א א' ע"פ ואת אשת רעהו לא טמא ביחזקאל סי' י"ח ו שלא ירד לאומנות חבירו, וע"ש במהרש"א מהדמיון זל"ז וסוף מכות דף כ"ד ע"א לא עשה לרעהו רעה תלים סי' ט"ו ג' שלא ירד לאומנות חבירו: