ג

ואם יאמר האומר דהא בטוש"ע סי' קכ"ט ס"ג בדין ערב היוצא אחר חיתום שטרות דהעלה הרמב"ן מסוגיא דפ' הנושא הנ"ל שא"צ קנין וסגי בהשטר כדין חייב אני לך מנה בשטר הנ"ל וכ"ד הראב"ד והרשב"א. ואעפ"כ הרמ"ה והטור ס"ל דצריך קנין וא"כ נאמר שלדבריהם בנד"ז ג"כ לא מהני בשטר בלא קנין. אך באמת ז"א דהא הלח"מ פי"א מה' מכירה הט"ו והש"ך סי' קכ"ט ס"ק י"א כ' שלהפוסקי' הנ"ל ההכרח לחלק משום דכיון דערב דומה לאסמכתא דהוא אומר אם לא יפרע לך אני אפרעך ע"כ צריך קנין משא"כ במחייב א"ע בשטר א"צ קנין ע"ש. ולפ"ז בנ"ד שאם היותו ערבות כיון שנז' בשטר עליו חיוב גמור ממש ע"ד חיוב הלוה ממש ולא נז' שום רמז שמתחייב עבור אחר כנ"ל אין כאן שום דמיון לאסמכתא כלל ולכן גם הרמ"ה והטור יודו ודאי דדומה ממש לדין מחייב א"ע בשטר דמהני בלא קנין וע' בכנה"ג בהגה"ט אות מ' סי"א דקבלן א"צ קנין וכ"ש קבלן בשטר. אך עכ"פ בנד"ז דה"ל כמו לוה (ולא ע"ק לבד) או כמו ערב שלוף דוץ ובשטר ודאי א"צ קנין לכ"ע:

ומה שכ' רומע"ל ראי' לפטור את החתום בשטר מן הדין הנז' בש"ע סי' קכ"ו סי"ח בענין אם מודה לוי שעל שכר החפץ הבטיחו כו' אינו חייב ללוי כלום וע"ש בטור סכ"ד. אין הנדון דומה לראי' דהתם לא נתחייב שמעון ללוי בשטר כ"א ע"י מעמד שלשתן. וכיון דקיי"ל דמע"ש אינו קונה כשאין להממחה מלוה או פקדון אצל מי שהמחהו אצלו. א"כ מהכ"ת יתחייב. אבל באמת אילו הי' לוי עושה שטר לשמעון חייב אני לך מנה בלי שום טו"מ הי' מתחייב ע"י שטר זה אף שאין לראובן ביד שמעון כלום כדין חייב אני לך מנה בשטר אבל הרא"ש והטוש"ע לא דברו רק מצד חיוב וקנין דמעמד שלשתן. ובזו לא מהני כשאינו חייב להממחה וזה פשוט. ולכן בנ"ד שנתחייב לו בשטר בלי שום טו"מ אין זה ענין כלל לנידון שבש"ע סי' קכ"ו סי"ח כ"א להנדון דטוש"ע סי' מ' וע' בתשו' הרשב"א סי' תקפ"א ועיי' בגי"ת סוף שער ס"ד שהביא ד' שיטות בדין זה דחייב אני לך מנה בשטר. וע' בתומים סי' מ' סס"ק ב' דס"ל בשטר שיש בו עדים שפיר מתחייב אף לשיטת רש"י ואף לריא"ז בש"ג: