ב

וענ"ל דבנ"ז אפי' לריא"ז מחוייב לשלם ואקדים מ"ש הכ"מ שם פי"א מה' מכירה הט"ו עמ"ש הרמב"ם המחייב עצמו בממון לאחר כו' כיצד האומר לעדים הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני מנה כו' זה נלמד מדאמרי' בפרק מי שמת דקמ"ט ולודי איסור דהני זוזי דרב מרי נינהו וליקנינהו באודיתא עכ"ל. ור"ל דמהתם למדים דאע"פ ששניהם יודעים שלא הי' המעות שלו מ"מ קונה ע"י ההודאה שמודה לו דהנך זוזי הם שלו וה"נ מהני כה"ג כשמודה שמחוייב לו אע"פ שלא הי' חייב לו באמת תחלה והך דקנין אודיתא מהני מוסכם מכל הפוסקי' ועיי' במרדכי פ' מי שמת סי' תר"כ ובתשו' מיי' לס' משפטים סי' ל"א דנסתפקו אם יוכל להקנות חוב שיש לו ביד אחרים ע"י אודיתא ומסקו דיכול. אבל הוא ודאי יכול להתחייב ע"י אודיתא. וא"כ צ"ל על מה שנדחקו התוס' בכתובות שם למצוא טעם איך יתחייב ע"י שכותב חייב אני לך מי גרע מאודיתא שהרי ה"ל כמודה שחייב לו מנה ואע"פ שזה יודע שאינו חייב לו כלל מ"מ מתחייב ע"ז. אעכצ"ל דמיירי שאינו כותב בלשון שמחוייב לו מכבר אלא בלשון שמתחייב עכשיו. ולפ"ז אם כותב לו בלשון שמחוייב מכבר י"ל דריא"ז נמי מודה דהא ודאי ל"פ על קנין אודיתא א"כ בנ"ד י"ל דלריא"ז ג"כ חייב דהא מודה שמחוייב תשעים רובל אלא שי"ל דלאו בל' הכתב לחוד תליא מילתא כ"א כשפי' באמת דכוונתו להודות דומי' דעובדא דאיסור. אבל אם כונתו שמתחייב א"ע ע"י השטר ולא שמודה שחייב אף שאינו כותב לשון להבא רק לשון חייב אני לך לא נק' אודיתא וכ"מ בריא"ז שכ' הריני מחוייב כו' לא מהני כנ"ל. ואיך שיהי' בדעת ריא"ז עכ"פ אף אם אין זה ענין אודיתא. מ"מ מתחייב מצד השטר כנ"ל באריכות. שוב ראיתי בקצה"ח סי' מ' האריך לבאר שיטת הרמב"ם דמהני ג"כ רק מצד קנין אודיתא רק שצ"ל בעדים וכ"כ בנתי"ם שם סק"ג: