ג

והנה בסוחרים שנפל גייס על אחד מהן עבור חיפוש ט"ס וסלקו ע"י רצוי כסף וע"י נסתלק ג"כ מכולם י"ל דמתחייבים לשלם מה שההנהם ול"ד למבריח ארי משום דאית ליה פסידא וגם שלא בטובתו הוכרח לסלקו וה"ל כמי שהוכרח לפרוע חובו של חבירו כנ"ל מכ"ש שי"ל שזה נק' ברי הזיקא. עיי' כנה"ג סקכ"ח בהגב"י אות י"א מי שהחתימו כו' ובריב"ל ח"א סס"י ק"ד. אך צ"ע ממ"ש רמ"א בד"מ סי' רס"ד סק"ב אבל הכא נתכוין לטרוח בהצלת ספריו ומשמיא הוא דרחימו על חברי' עכ"ל וכ"נ שם בש"ע בהג"ה ס"ד דזה נהנה וזה אינו חסר ואף שכ' אבל אם ירד ע"ד שניהם כו' הרי כאן לכאורה ירד ע"ד שלו שעליו נפל כבר המחפש וחיפש ומצא משא"כ על חבירו. אכן בתוספות פ"ק דב"ק דף כ' ע"ב ד"ה טעמא דניקף וי"ל שאני ניקף דגלי אדעתי' דניחא ליה בהוצאה. הרי דבכה"ג אפי' זה אינו חסר חייב וכ"כ הטור בח"מ סי' שס"ג והובא ג"כ בש"ע שם ס"ח ול"ד לשוכר בית מראובן ונמצא של שמעון דא"צ להעלות שכר עיין סמ"ע שם סס"ק כ"ב ובס' חוסן ישועות פ"ק דב"ב ד"ה אע"פ השיג עליו ואשתמיטתיה השט"מ דב"ק שם כ"כ בהדי' ומהרש"ל פ"ב דב"ק סי' ט"ז פליג ג"כ על התוס' וגם הוא לא ראה דברי השט"מ ומ"ש מהרש"ל ובפ' השותפין כ' המרדכי כל היכא דמהנהו לא מיקרי זה נהנה וזה לא חסר פי' כל היכא דגלי שאם לא היה מוצא בחנם היה מוציא שכר ע"ז (ועיין בהגהת רמ"א בש"ע סי' קנ"ז סעיף יו"ד הביא דברי המרדכי בסתם ולא פי' דמיירי היכא דגלי כו' ונראין דברי מהרש"ל בזה) וכו' אכן התוס' לא ס"ל הכי לתירוץ א"נ זה חסר הוא שגורם לו שהגביה הכותל למעלה מד' אמות כדי שלא יהא בו היזק ראי' בכל ענין עכ"ל. ונ' דדעת הרמב"ם פ"ג משכנים כתירוץ קמא דהתוס' מדכתב והגביהו יו"ד אמות כו'. והדבר ברור דבשום ענין א"צ להגביה כ"כ משום הזיק ראיה. ע"כ נ' העיקר כתירוץ ראשון דמהני גילוי דעת: