ב

אח"כ מצאתי בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קכ"ד וז"ל דלא אמרו אלא כשהוא עצמו פורע חובו של חבירו שלא הי' לו לפרוע דמי יימר שלא הי' מפייסו בלא דמים אבל אם נטלו בעל חוב כו' הבריחו שלא בטובתו לא פטרינן לי' כו' והא דמייתי בירושלמי אין לך נתפס על חבירו וחייב אלא בארנונא וגלגלתא כו' אלמא בשאר חובות אע"פ שנתנם שלא ברצונו אלא נתפס עליו לא מתחייב לא פליגא אהא דפ' הכונס דההיא בשיש לו טענה להפטר מאותה תביעה שנתפס חבירו עליו ויכול לומר שלא הנאהו כלום עכ"ל והאריך הובא בכנה"ג סי' קכ"ח בהגהות הטור אות ג' וקשה ע"ז מהראי' שהביא הש"ך בסי' קכ"ח סק"י מהמרדכי פ' הגוזל בתרא סי' קנ"ו ומתשו' הרשב"א שבב"י סי' קס"ג מחודש ט' דמדבריהם מוכח שאפי' אין לו טענה להפטר מאותה תביעה עכ"ז פטור כיון דשלא כדין תפס המלוה את שמעון כו' ע"ש במרדכי וע' במהריב"ל ח"ג סי' י"א וז"ל ונמצינו למדים דבעינן תרתי כי היכי דלא להוי מבריח ארי חדא דלא להוי מדעתי' ועוד דאית לי' פסידא ובהכי ניחא לכולהי לישני דהפורע חובו של חבירו דאינו משלם וחשבינן לי' מבריח ארי כיון דהוי מדעתו עכ"ל א"כ זה משמע כסברת מהרי"ט דכשפורע חובו של חבירו שלא מרצונו דחייב חבירו לשלם לו כשאין לו טענה על החוב. וכ"מ בס' הפלאה בכתובות דק"ח במ"ש טעם להירושלמי שהביא החמ"ח בסי' ע' סקכ"ט דלא אמר חנן במתני' בפירנס את אשתו דאיבד מעותיו אלא כשפירנס אחר אבל אב גובה כו' כיון דהוא בעל כרחו ואית לי' פסידא דלא ה"ל מבריח ארי עכ"ל ואף דבש"ע שם פסק דאין חילוק בין אב לאחר י"ל משום דגם האב לא הי' מוכרח ממש. ונידון אם יש גילוי דעת שרצונו שיסלק הנזק אם מתחייב עיין ב"ש באה"ע סי' ע' סקכ"ו ובהפלאה סי' ע' ס"ק י"ח וע"ש בבית מאיר סי' ע' ס"ח. ונראה דראיית בעה"ת מהש"ס ר"פ המדיר דגם שיש גילוי דעת אין חייב לשלם מהא דכל הזן. אינו ראי' להיכא שיש גילוי דעת שרצונו שיפרע חובו די"ל דחייב משום דכיון שיש עליו חוב וגם מגלה דעתו שרצונו שיסלק זה מעליו מתחייב אבל התם בגמרא כיון דאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רק שאין מעשה ידי' מספיקי' לדברים קטני' דלא הוי רגילה בהו כשניזוני' אצלו א"כ אין כאן חוב גמור מש"ה אפי' גילוי דעת לא מהני שיתחייב לשלם מדינא וע' ש"ך בי"ד סי' רכ"א סק"כ בשם הפרישה ובסי' רל"ה סק"ח ס"ל אפי' כל הזן חייב לשלם ובשט"מ פ' המדיר שם בשם הרא"ה מבואר דפטור מלשלם כדעת בעה"ת: