ג

אך לפמ"ש הרמ"א. בד"מ סי' קכ"ט סק"י ובהגהות שו"ע סט"ו. דאף שהלוה טוען פרעתי חייב הקבלן לשלם והוא תשו' מהר"ם במרדכי ס"פ ג"פ סי' תרנ"ב דמדמה זה לחנוני ופועלים דאמר מאי אית לי' גבי' כו'. הרי מבואר דס"ל דהקבלן הוה כלוה גמור. שאף אם הלוה השני טוען פרעתי אינו נפטר. א"כ כש"כ וקו"ח גבי מת לוה בחיי מלוה. דהשבועה שנתחייב המלוה לבני לוה הוא משום חשש פרעון. והרי אין מי שטוען בפירוש פרעתי. וכיון דאף כשהלוה טוען בפירוש פרעתי אין זה מועיל כלום לגבי הקבלן. כש"כ חשש פרעון דבדיעבד אין חוששין לזה. דהא דיינא [דעבד] כר' אליעזר עבד. איך יהי' זה גרוע מכשהלוה טוען בפירוש פרעתי. ע"כ לפי"ד מהר"ם והמרדכי שפסק רמ"א כוותיי' בסי' קכ"ט סט"ו נראה דגם גבי מת לוה בחיי מלוה דוקא גבי ערב אמרו בגמ' שאין נפרעים מן הערב ולא גבי קבלן. והרמב"ן והריטב"א דס"ל שם דכמ"כ גבי קבלן ע"כ צ"ל דס"ל כהפוסקי' שהביא הש"ך בסי' קכ"ט ס"ק ל"ב. דס"ל דאם הלוה טוען פרעתי משתבע הלוה ומפטר הקבלן. ועיי' בעה"ת שער ל"ה סי' מ"ד. ושוב מצאתי כן באו"ת סי' קכ"ט סעי' ט"ו סקי"ד שדחה דעת מהר"ם מהלכה מהך דינא. דגבי מת לוה בחיי מלוה גם בקבלן הדין כן. ולפענ"ד זהו כמכריע הדבר מעצמו. דבאמת למהר"ם גם שם הדין דוקא בערב ולא בקבלן. ומ"ש עוד התומים דא"כ לפי"ד תשו' מהר"ם יצטרך לומר שגם בהדין שבשו"ע סס"י מ"ט נמצא שהערב לשני יוסף בן שמעון כו'. הוא דווקא בערב ולא בקבלן לא ידענא מאי קושי' דודאי כן הוא הסברא. וכן מצאתי שפסק בשער משפט סס"י מ"ט. וז"ל ונ"ל דכל הני דינים דוקא בערב ולא בקבלן. דבקבלן מוציאין ממנו כו'. וכן מצאתי בתשו' ראש יוסף למוהר"י אישקאפה ז"ל עכ"ל. וכיון דבדין זה אמרינן הבו דלא לוסיף. י"ל כיון דלפי"ד מהר"מ בוודאי בקבלן לא אמרינן כן. וכן לפ"ד רש"י פא"נ דע"א. א"כ זהו בכלל הבו דלא לוסיף עלה. וגם מהש"ס דב"ב דקע"ג ע"ב משמע דסתם כשמזכירין ערב אין ר"ל קבלן כ"א ערב. דאמרינן מנין לערבות מן התורה שנאמר אנכי אערבנו מידי תבקשנו. ופריך האי קבלנות היא דכתיב תנה אותו על ידי. משמע כשאמר מנין לערבות מן התורה אין ר"ל רק ערבות ולא קבלנות כו'. וא"כ גם בשבועות דמ"ח ע"ב. בההוא דשכיב ושבק ערבא י"ל ערב ולא קבלן. ובערב ג"כ סבר ר"פ לומר הבו דלא לוסיף עלה כו'. וע"ז לבד נחלק עליו רב הונא בדר"י. ומנ"ל לומר כן גם בקבלן:

קיצור. לפי"ד תשו' מהר"מ במרדכי סוף ב"ב סי' תרנ"ב שפסק כן רמ"א סט"ו. נראה דהך דינא רק בערב ולא בקבלן. וכן הדין שבשו"ע סי' מ"ט: