א

סימן יד

ראובן היו לו מעות תח"י שליש נאמן בשקלאב שמתעסק בהן להלוותן על עסקא והריוח לראובן ומינה ראובן את שמעון שעל פיו דוקא ילוה השליש את המעות. ושמעון הבטיחו שח"ו לא ילוה לעצמו וגם לא לשום פני' להלוות למי שיהיה לו טובה מזה ח"ו. וכתב לו ע"ז בחיי נפשו כו'. וגם האמנות רבות מאד בע"פ. ופעמים הוצרך שמעון מאד למעות ועשה המצאה שביקש לאיזו אנשים שיתנו שט"ח להשליש כאילו הם הלווים והם יתנו לו. והוא נתן להם שט"ח כנגדו. ובמותו כתב צוואה לסלק לראובן מעותיו קודם לכל הבע"ח. והנה שבק חיים לכל חי ואותן האנשים שלוה שמעון על שט"ח שלהם פשטו את הרגל לראובן באומרם כי שמעון לוה כו'. והנה שארי בע"ח דשמעון טוענים איך יכולת לשמעון להקדים את ראובן שמא לא ישאר להם. ונ' פשוט דמהדין הגמור זכה ראובן במעותיו דקיימא לן דברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמי. ומבואר בספ"ק דגיטין די"ד ע"ב דאע"ג דקיי"ל דהולך לאו כזכי דמי מ"מ אם הנותן היה שכ"מ זכה המקבל ולפרש"י שם דהיינו אע"פ שלא מסר עתה המנה ביד השליח. עוד יש טעם כשמת משום מלד"ה וזכה המקבל גם קודם שבא לידו מה"ט כמבואר שם בפרש"י ד"ה דמית נותן. וכ"ש בנד"ז דהוי חוב דאמרינן ביה הולך כזכי. א"כ הנה בש"ע סי' ק"ה ס"ג מבואר אם הלוה אומר לאדם אחד זכה כו'. וה"נ זכה ראובן. הגם דזכי' זו י"ל מדרבנן. מ"מ כיון במטלטלים אין דין קדימה י"ל מהני נמי קנין דרבנן. טעם ב' הנה גם אם נאמר דשמעון חשיב לוה לגבי האנשים שנתנו השט"ח ואנשים הנ"ל הם לוים דראובן מ"מ עינינו הרואות שהם פושטים לו כו' ושמעון ידע מזה שיפשטו וכו' א"כ עשה שלא כפי היושר נגד ראובן ולכן בעינן השבה מעליא יותר מבלוה עבס"י רכ"ב סעיף ב' וסעיף ג' וסי' שס"ה סעיף א' הלכך כדין הקדימו ומלד"ה. ג'. שמגיע לראובן עוד סך גדול מה שביקש ממנו בהצוואה שימחול לו הלכך ראוי להקדימו בזה: