א

סימן יג

בחו"מ סי' פ"ט בש"ך סק"א. נ"ל דלמהר"ם אפילו היסת אינו יכול להפוך על בעה"ב. ולא דמי לשאר נשבעים ונוטלים שיכולים להפוך משום דיאמרו אי אפשי בתקנת חכמים. משא"כ בשכיר דלאו לטובתו לחוד נתקנה כו' וכש"כ דלמהרא"י אפילו שאר נשבעין ונוטלין א"י להפוך כמ"ש בש"ך סי' פ"ז ס"ק ל"ה אף שהש"ך שם חלק עליו. מ"מ גבי שכיר נראה להורות כן. (גם מ"ש הש"ך עד שאני תמה כו'. אינו מוכרח כיון דאומר אי אפשי בתקנה זו ואפשי בתקנה אחרת שתקנו חכמים היסת אין זה ברור כ"כ שיכול לומר כן. שי"ל דבכה"ג שיוכל לישבע וליטול לא תיקן ר"נ היסת). וכן נראה דעת הב"ח שבש"ך סק"ב:

שם בש"ך סק"ב. ד"ה והב"ח כו'. דבריו תמוהין. עיי' במ"ש לעיל סק"א. ואתי שפיר דברי הב"ח:

שם בש"ך סק"ג. מה שהאריך דאין בעה"ב נשבע רק היסת. צ"ע דא"כ קודם תקנת ר' נחמן הי' פטור לגמרי. וזה נגד מ"ש בעצמו בסק"ז. דלא הוצרכו לזה רק לתרץ מה דפטור בעה"ב משבועת המשנה כו'. אלמא דשייך שבועת המשנה לגבי בעה"ב ג"כ:

שם סק"ט. חלק ג"כ על השו"ע. ונ"ל דלשיטתי' אזיל. דלא נתקנה שבועת המשנה אבעה"ב. אבל לפי מש"ש דנתקנה י"ל דהכי נמי צריך נק"ח ועיקר:

שם ס"ק יו"ד. ד"ה אלא נראה לע"ד. כ"כ הרשב"א בחידושיו אסקי חד דרגא:

ס"צ בסמ"ע סק"ב שראו שהוציא כלים כו'. צ"ע א"כ בס"ג אמאי לא הוה משביע ואינו יודע למי משביע משום שאחר שהעד יודע שנטל הכלי. א"כ נגד כלי זה א"צ שכנגדו שבועה כמ"ש ש"ך בס"ק ג'. ונ"ל כיון שהעד אינו יודע איזה כלי. א"כ א"א לחייבו עפ"י העד שום כלי בלי שבועת הנגזל. ואין לומר עכ"פ חייב עפ"י כמו פחות שבכלים. דזה אינו דמאחר שהנגזל תובע כלי חשוב. א"כ א"א לחייבו כלי פחות. שהרי הוה לי' כמודה שלא משכנו כלי פחות. וכלי חשוב א"א לחייבו ג"כ מאחר שאין העד יודע מה כלי הי'. לכן א"א לחייבו שום כלי בלי שבועת הנגזל. והלכך לא שייך בזה משואיל"מ. ומזה נלמד לנסכא דר' אבא שאם העד אינו יודע אם הי' נסכא כסף או של נחושת. והתובע תובע של כסף שזה החוטף נשבע דדידי' חטף. ולא הוה משואיל"מ. כיון שאף אם לא אמר דדידי חטפי לא הי' זה מחויב ליתן נסכא כסף בלי שבועת הנגזל. וגם אי"ל דעכ"פ אנסכא דנחושת הרי זה משואיל"מ. דזה אינו מאחר שהנגזל מודה שאין מגיע לו נסכא דנחושת. ודומה קצת לדין תבעו חטים והודה בשעורים שפטור משעורים מהאי טעמא שזה מודה שאין מגיע לו שעורים. ואעפ"י שיש עדים שראו שלוה זה ממנו ואינם יודעים אם חטים או שעורים. כמ"ש רי"ו. ועיי' בטור סי' שס"ד סעי' ה' דהתם לא דמי לחטים ושעורי' ופשוט. ולפי מ"ש הסמ"ע סק"ט בלאה"נ אתי שפיר הדין דסעי' ג' שהוא מהרמב"ם כיון דמיירי שהעד אינו יודע כלל אם הוציא כלום כו':