ה

והן אמת כי מהריב"ל בתשו' ח"ד סי' כ"ה הק' על תשו' להרמב"ן סי' ס"ז וכ' דשא"פ חולקים עליו. מ"מ אף לדבריו נ"ד עדיף מטעמים הנ"ל ועוד דהרמ"א בסי' רי"ב ס"א בהג"ה פסק כדעת תשובה להרמב"ן הנ"ל. ועוד יש טעם כאן עפמ"ש בגמ' שם פ"ט דב"ב דקמ"ח ע"א את"ל דקל לאחד ופירותיו לאחר לא הוי שיור מקום פירי. דקל לאחד ושייר פירותיו לפניו שייר מקום פירי מ"ט כל לגבי נפשי' בעין יפה משייר. וכ' התוס' ד"ה איבעיא להו. ע"כ נראה לר"י דאדלעיל קאי ידור פלוני בבית זה כו' הרי דענין פירותיו לאחר דלא אמר כלום הוא משום דזהו כמו ידור פלוני בבית זה. לכן זכה בעל הדקל גם בהפירות כמ"ש הרא"ש שם סס"י ך' וכן כתב הה"מ פכ"ג ממכירה דין ד' בשם הרשב"א וכ"פ הרמב"ם שם. ואפ"ה אם שייר פירותיו לפניו אמרינן דשייר מקום פירי כמ"ש כל הפוסקים הנ"ל וכן מבואר הדין בטוש"ע סי' רי"ב סעי' א' וסעי' ג' יעו"ש. הרי אף שהלשון גרוע כמו ידור פלוני בבית זה עכ"ז כשידוע שאמר זה בעין יפה כמו לגבי עצמו אמרי' דהיינו הבית לדירה וכמבואר להדיא בש"ע סי' רי"ב ס"ג הנ"ל ושייר לעצמו דירת הבית כו'. [וכמו"כ] הכי נמי ששייר לבתו אע"ג דבתו י"ל דלא דמי לעצמו. מ"מ כיון שפי' בהדיא שהקנין נעשה באופן היותר מועיל הרי פי' בהדיא שנותן זה בעין יפה היותר מועיל. כש"כ שבלא"ה דעתו של אדם קרוב אצל בתו כמבואר בטוש"ע סי' ר"י לענין המזכה לעובר. גם ראי' מפרק המוכר את הבית דס"ג סע"א ואמאי הא אין אדם מקנה דשלב"ל כיון דאמר לי' על מנת שמעשר ראשון שלי שיוריה שייריה למקום מעשר. ופרשב"ם כיון דעל תנאי מכר רוצה הוא שיתקיים התנאי כו' דאם מכר דקל ואמר חוץ מפירותיו כו' ומ"מ קיי"ל לו ולא ליורשיו וא"כ ע"כ הלשון על מנת שמעשר שלי אינו מבואר בו כלל ששייר המקום לעצמו דא"כ יהי' אפי' ליורשיו. א"ו הלשון גרוע. רק מ"מ כיון דרוצה בזה והוא לעצמו אמרינן דשיוריה שייריה למקום מעשר והיינו משום דכל לגבי נפשיה בעין יפה משייר וכ"מ שם בחידושי הרמב"ן בד"ה והא דקתני. ובהרמב"ם פ"י מה' מעשר דין י"ט כיון שאמר על מנת נעשה כמי ששייר מקום המעשר א"כ כמו"כ לשון באופן היותר מועיל ע"פ ד"ת ה"ל כמי שאמר הבית חומה לזאלאג. דהנה יש להבין בדברי הרשב"ם שכ' רוצה הוא שיתקיים התנאי. מה בכך שרוצה הרי גם בידור פלוני בבית זה רוצה הוא ג"כ כמ"ש בב"י סי' רנ"ג סל"ו בשם הר"ן ולא אמרי' כיון דגליא דעתי' שהוא רוצה שידור פלוני בביתו כו' וכ"כ שם אח"כ בשם הה"מ והרשב"א כיון שאמר ידור הרי גילה בדעתו שרוצה שידור כו' ע"ש ואפ"ה לא אמר כלום ע"כ דהרצון לא מהני כשהלשון גרוע ואין בו כדי קנייה משום שהוא דבר שאין בו ממש א"כ איך הכא משום שאמר על מנת דרוצה הוא שיתקיים התנאי מתקנינן הלשון ואמרינן דשייר מקום המעשר. וע"כ צריך לומר בזה אחד משני דברים אי משום דכל לגבי נפשיה בעין יפה משייר. ואע"ג דאמרי' בגמ' דה"ה אם אמר לי ולבני ולגבי בניו י"ל לא אמרי' כ"כ בעין יפה משייר י"ל כיון שכלל לי ולבני ביחד א"כ כמו שלגבי עצמו בעין יפה משייר כמ"כ לגבי בניו במכ"ש ממ"ש בב"י סי' רי"ב ס"ד בשם תשו' להרמב"ן סי' י"ח אם אמר שיירתי לי ולפלוני דירה כו' וכ"ש וק"ו לי ולבני כו':

או י"ל באופן אחר דמשום דאמר על מנת שהוא תנאי הרי גילה שרצונו בדוקא כן ולא באופן אחר כלל א"כ עדיף מידור פלוני. שאע"פ שרוצה בזה סבור שיספיק דבור זה. אבל כשאמר על מנת חיזק הרצון שההכרח שיהי' כן איך שיהי' לא סגי ליה בלאו הכי וכיון שכן מבינים דעתו שכוונתו שאם אינו מספיק הלשון שאמר יתקנו לישני' שלכן הוסיף על מנת לומר דלא סגי בלאו הכי. וכ"נ מלשון רשב"ם שם ד"ה כיון דאמר לי' ע"מ כיון דמתני והתנאי אינו מועיל אלא ע"י שיור אמרי' דשייר מקום עכ"ל ור"ל דענין תנאי היינו דלא סגי בלאו הכי כשאר תנאי שבביטול התנאי מתבטל המעשה וכיון דלא סגי בלאו הכי ה"ל כאילו פירש שיוכלו לפרש לשונו ולתקנו משא"כ בידור פלוני. אין גלוי בדבריו שנותן רשות לפרש ולתקן לשונו. וזהו ג"כ כוונת הרמב"ם במ"ש כיון שאמר ע"מ נעשה כמי ששייר כו' דהכוונה כיון שאמר כן בדרך תנאי ולא סגי שיתקיים אא"כ שייר מקום מעשר. נעשה כמי ששייר ואע"פ שמצד הלשון אינו מבואר כלל ששייר עכ"ז ההכרח לפרש כן:

ואפשר לפ"ז כמ"כ גבי ידור פלוני אם אמר שנותן בית זה לראובן על מנת שידור בו שמעון לא זכה ראובן אא"כ ידור בו שמעון כו' ומכ"ז נשמע לנ"ד לשני הטעמים אי משום דלגבי נפשי' בעין יפה משייר. א"כ כמ"כ כשאמר באופן היותר מועיל ע"פ ד"ת הרי פי' שזהו בעין יפה וכש"כ שהמתנה לא לאחר כ"א לבתו וזרעה ואם לפי הטעם דכיון שאמר כן דרך תנאי דלא סגי בלאו הכי ה"ז כאלו פי' שיתקנו לשונו אם צריך תיקון כנ"ל א"כ כש"כ כשאומר בפירוש שנותן באופן היותר מועיל ע"פ ד"ת הרי מראה באצבע שיתקנו לשונו אם צריך תיקון. ועוד ראי' ממשנה פ"ו דמסכת דמאי משנה ג' ד' דבמשנה ג' הוי פלוגתא דר"א ורבנן ובהר"ש שם דאם התנו מודו רבנן משום דנעשה כאומר לו כו' וע"ש בהרא"ש בפי' המשניות סק"ה דהביא מגמ' שלנו פ"ה דב"ב דפ"ז ע"א נעשה כאומר לו אבל בגירסא שלנו הב"ע דאמר לי' כו' ובפרשב"ם שם משמע שהי' גירסא אחרת. והיא גירסת הרא"ש הנ"ל עכ"פ מוכח שם דבהתנו מתקנינן לישני' משא"כ בהא דב"ב דפ"ז א' לגירסא שלנו יש לחלק משום שאינו דרך תנאי ע"כ לא אמרינן נעשה כאומר כו' וכן במשנה ד' שם גבי ישראל שקבל מכהן מלוי אמרינן מהסתם דשיורי שיירי' למקום מעשר אף שלא פירשו כן כלל. א"כ ה"נ בנ"ד שאמר שנותן באופן היותר מועיל ע"פ ד"ת שאומר שנותן לו הזאלאג שיהי' מועיל ע"פ הדין ה"ז נעשה כאומר שמשעבד הגוף החומה לענין הזאלאג כו' מאחר שמבאר בפי' שיהי' מועיל ע"פ הד"ת הרי הרגיש בזה דאולי לא מהני לשון שאמר ע"כ מוסיף עוד שנותן באופן היותר מועיל ועדיף מהא דהתנו שנעשה כאומר כו':

[קיצור]. מהריב"ל הקשה על תשו' להרמב"ן והרמ"א רס"י רי"ב פסק כתשו' הנ"ל ובנד"ז גם למהריב"ל יש לומר דמהני ועוד דמהגמרא פ"ט דב"ב דקמ"ח ע"א והתוס' שם והטוש"ע סי' רי"ב סעי' א' ג' מבואר אף דוגמת ידור פלוני בבית זה היכא שזהו לגבי' נפשי' אמרינן דשייר המקום לדירה משום דלגבי נפשי' בעין יפה משייר וא"כ ה"נ בנד"ז שהוא לבתו ופי' שמשייר בעין יפה היינו באופן היותר מועיל דאין לך עין יפה מזה. ועוד מוכח מהסוגי' פ"ד דב"ב דס"ג א' דהיכא דאומר כן בדרך תנאי אמרינן דשיוריה שיירי' להמקום והיינו משום דאומר שרצונו דוקא כן ולא סגי בלאו הכי בכה"ג מתקנינן לישני' א"כ ה"ה כשאמר באחרונה שנעשה באופן היותר מועיל ע"פ ד"ת. הרגיש שאם לשונו אינו מתוקן שיהי' כאלו אמר לשון מתוקן ע"פ ד"ת וא"כ עדיף מדרך תנאי ומתקנינן לישני'. ועוד קצת ראי' לזה ממשניות פ"ו דדמאי משנה ג' ד' ובהר"ש שם ובהרא"ש סק"ה: