ג

ועדיין יש לחלק דכל זה אם אמר שנותן כח לחתנו ליתן חלק רביעית מבית חומה שלו על זאלאג דאז שפיר נותן לו כח לשעבד רביעית החומה שלו אבל כשאמר לחתנו שייך חלק רביעית מהזאלאג של בית חומה. י"ל אין זה כמו שנותן לו שעבוד בית חומה רק שנותן לו נייר הזאלאג שיעשו ולא שעבוד הבית חומה. וחזר הדין דה"ל כמו ידור פלוני בבית זה. ולכאורה נ' דתולה במחלוקת הרמב"ם רפ"י מה' זכייה דין ב' גבי וכן אם אמר תנו שטר פ' כו' עם הרשב"א שהביא הה"מ שם דלהרשב"א שם לא קנה אלא הנייר בעלמא ולהרמב"ם שם קנה גם זכות השטר וכ"פ בטוש"ע סי' רנ"ג ס"ך. מיהו י"ל דאף להרשב"א שם הכא שאני כמ"ש המל"מ שם דין ב' ונ"ל דשאני אומר נכסי כו' והיינו השעבוד כו' אבל באומר ש"ח איכא למימר דעל גוף השטר אמר לצור ע"פ צלוחיתו כו' וא"כ הכא ליכא למימר גוף הזאלאג לצור ע"פ צלוחיתו נתן לחתנו שהרי פי' בהדיא שהעסק שיעשו בנתינת הזאלאג חל על חתנו כו' והריוח מן הזאלאג יהי' לו חלק רביעית לצמיתות עלמין. הרי פי' בהדיא שנותן לו הריוח שיקבלו עבור הזאלאג א"כ ע"כ נותן לו כח ורשות לשעבד בית חומה שלו (ובגוף הדין דהרשב"א שם צ"ע דהא בלאו הכי שטר שאני הואיל ויורש יורשה וכמש"ל אות א') ועוד דפי' זאלאג הוא עצמו שעבוד ועדיף משטר:

[קיצור]. דאע"פ שלא אמר שנותן רביעית ביתו לזאלאג כ"א רביעית מהזאלאג של הבית ה"ל נתינת השעבוד אף את"ל דזאלאג דומה לשטר כיון שפירש בהדיא שאינו נתינת הנייר כ"א הריוח. ועוד דהזאלאג פירושו שעבוד הבית חומה: