א

הנה הה"מ פ"י מה' זכיה דין ב' כתב בשם הרשב"א שכ' על ההוא דאמר ידור פלוני בבית זה לא אמר כלום פ"ט דב"ב דקמ"ז ע"ב ובהרמב"ם שם דין ט"ו. ושמעינן מהכא דלא מתקנינן לישנא במתנת שכ"מ אלא דיינינן ליה כדיינינן בבריא כו' אבל להוסיף על דבריו לא אמרו דאי לא אף אנו נתקן הלשון ונאמר כיון שאמר ידור הרי גילה בדעתו שירצה שידור זה בביתו ונתקן ונאמר דבית לדירה קאמר כו'. ונ"ל לחלק כו' אילו רצה לתת גוף לפירותיו כו' עכ"ל ואפשר לחלק עוד דשאני שטר הואיל ויורש יורשה כמ"ש בגמרא שם גבי הלוואתו לפלוני ע"ש דקמ"ח ריש ע"א וכ' בחי' מהרר"י בן מיגש משא"כ בידור ויאכל שלא מצינו מי שיורש הדירה והאכילה בלי הגוף ועיי' בהגמי"י ספ"י מה' זכייה אות ו' ואיכא למישמע מינה דאפי' יורש אינו יורש כו' עכ"ל ודבר זה צ"ע מהגמ' פרק חזקת דס"ג א' יתן לבניו ובהרשב"ם אבל כו' אינו מוריש כו' דכיון דמשום כו' ע"ש משמע הא יש לו גוף לדירה מוריש זכות זה לבניו מיהו בזה יודו הגמי"י ג"כ. (קיצור טעם לדין הרמב"ם פ"י מה' זכייה דין ב' וכן אם אמר תנו שטר ולהצילו מקושיית הרשב"א מלבד חילוקו דהה"מ). וכיון דקיי"ל דאין מוסיפין על דבריו א"כ לכאורה הכא כיון שאמר לחתני שייך חלק רביעית מהזאלאג של החומה שלי ה"ל רק נתינת הזאלאג לבד ולא בגוף החומה מאחר דלא מוסיפין על דבריו לתקן הלשון:

והנה הרמב"ם שם דין ט"ו פי' הטעם שהדירה והאכילה וכיוצא בהן הרי הם כדיבור וכשינה כו' וכ"כ בש"ע סי' רנ"ג סכ"א ולכאורה קשה דהא בי"ד סי' רי"ג בד"מ שם הביא בשם ר' ירוחם בנתיב י"ד ח"ג האומר נטילת אבן עלי יש מי שכתב דהוי כנדר ואסור ואע"ג דנטילה לית בה ממש כיון שהזכיר האבן עכ"ל וכ"כ בש"ע שם סעי' א' בהג"ה וא"כ ה"נ כיון שהזכיר הבית שאמר ידור פלוני בבית זה אמאי נחשב דבר שאין בו ממש ועיינתי ברבינו ירוחם שם ואין הדבר כמ"ש הרמ"א אלא שם כ' דנטילת אבן החשש משום דאינו דבר של הנאה וע"ז כ' דאע"ג דנטילה לית ביה הנאה עכ"ז כיון שהזכיר החפץ כמו נטילת לולב יעו"ש דלא כהד"מ וההג"ה בש"ע. ועכ"ז די נו דהרמ"א מבואר בהר"ן בשם התוספות. דהר"ן פ"ב דנדרים די"ו ע"ב גבי ישיבת סוכה עלי הקשה וא"ת וכי אמר ישיבת סוכה עלי מאי הוה הא דבר שאין בו ממש הוא י"ל דהכא במאי עסקינן באומר קונם סוכה לישיבתה עלי כו' אבל בתוספות אמרו שאפי' אמר קונם ישיבת סוכה עלי מהני דלא מיקרי דבר שאין בו ממש אלא בשאינו מזכיר שם החפץ שאוסר עליו כגון שאני ישן שאני מדבר אבל כשמזכיר החפץ הנאסר דבר שיש בו ממש הוא עכ"ל והטעם י"ל כמ"ש הרא"ש ספ"ק דנדרים דכיון שדעתו לאסור נעשה כמפרש כך עכ"ל והוא ע"ד מ"ש בגמרא ר"פ השולח גט דל"ב ב' בטל שתי לשונות משמע וכו' לישנא דמהני ביה קאמר וע"ש בפירש"י סתמא דמילתא כו'. והנה דברי הר"ן הנ"ל הביא הב"י בי"ד סי' רל"ט בד"ה וכ' הר"ן. וכ"מ שם בטור דנחלקו בישיבת סוכה עלי בשבועה אי אסור או לא ועיי' מזה בתוס' פ"ג דשבועות דכ"ה ע"א מכלל דבקונם כה"ג אסור אף שאינו אומר קונם סוכה לישיבתה כ"א ישיבת סוכה עלי קונם כו'. א"כ מ"ש מידור פלוני בבית זה שאף שהדירה אין בה ממש ה"ל כישיבת סוכה. ודוחק לומר דהתוס' והר"ן ס"ל כמ"ש הגמי"י בשם רב נחשון גאון דהתם הטעם משום שלא קצב זמן שידור בבית כו'. דהא כל הפוסקים כ' הטעם משום דהוי דבר שאין בו ממש. ואפשר שיש לחלק בין ידור פלוני בבית זה ובין ישיבת סוכה. ואין ה"נ אם אמר דירת בית זה יהי' לפלוני חשיב דבר שיש בו ממש דהפי' שנותן לו הבית לדירה אבל ידור משמע דירה לבד וא"כ לפ"ז בנ"ד שאמר הזאלאג של בית חומה י"ל דה"ל כמו ישיבת סוכה:

[קיצור] דגבי ישיבת סוכה ס"ל להר"ן פ"ב דנדרים בשם התוס' דחשיב דבר שיש בו ממש. וכ"מ פשט הגמ' שם. עכצ"ל דכמ"כ דירת בית זה רק ידור גרע טפי וא"כ כשאמר הזאלאג של בית חומה ה"ל כמו ישיבת סוכה ודירת הבית: