א

סימן ח

לחתני מו' חיים כ"ץ וזרעו אחריו מבתי מ' רבקה שייך חלק רביעית מהזאלאג של החומה שלי וכל מה שיתן ה' שיוקח עבור הזאלאג בניכוי ההוצאות שיהי' על זה שייך לבני יחידי שי' שלשה חלקים ולחתני מו' חיים כ"ץ וזרעו אחריו מבתי מ' רבקה חלק רביעית לחלוטין ולצמיתות עלמין והעסק בנתינת הזאלאג ובכל הפאדראדין על הזאלאג הנ"ל ובכל הנצרך לזה חל על חתני מו"ה חיים כ"ץ כי הוא יודע טוב ההנהגה בזה. אך הבעה"ב בזה יהי' בני יחידי שי' שיוכתב הכל על שם בני. ולבד ריוח מן זאלאגין ופאדראדין של החומה אינו שייך כלום לחתני מו"ה חיים כ"ץ הנ"ל שום שייכות כלל בהבית חומה ובהבית חדש והפלאץ והבנינים שעל החצר רק שייך בכל כאשר לכל לבני יחידי לבדו:

כל מה שהמצא תמצא אצלי בגדי נשים הן בגדים גדולים והן בגדים קטנים שייך הכל לבתי מ' רבקה:

גם מה שהמצא תמצא אצלי וויישגרעט טיסטעחר וסדינים וכתונות ושארי מינים לייווינטין הן חדשים והן ישנים הן תפורים והן שאינם תפורים שייך מחצה לבני יחידי ומחצה לבתי רבקה. הבעט גיוואנט שלי שייך הכל לבתי רבקה ויהי' הכל בלי שום ערמה ומרמה ח"ו ובלי שום העלמה ח"ו:

הקאמט הטוב שלי עם השפיגיל שייך לנכדי חי' גיטיל תחי':

הספרים שלי שייך מחצה לבני יחידי ומחצה לחתני מו' חיים כ"ץ ולזרעו אחריו מבתי רבקה:

כל החובות שיגיעו מאתי חל על בני יחידי שי' לפצות אותם ולסלק להם ולהשקיטם כפי האפשרי וחתני מו' חיים כ"ץ שי' יהי' לעוזר לו כפי האפשרי להתאמץ בשקיטות החובות:

מה שמבואר באופן ג' הנ"ל שייך לחתני מו' חיים כ"ץ חלק רביעית מפרנסת זאלאגין ופאדראדין שעל החומה גם זאת נאמר בפירוש שמחוייב חתני מו' חיים כ"ץ ליתן חלק רביעית על הוצאות שיעלה על זה בעת וזמן שיצרך ההוצאה על זה יתן בני שלשה חלקים וחתני הנ"ל יתן חלק רביעי. ובאם שח"ו יהי' הפסד בהפאדראדין חל ג"כ שלשה חלקים על בני שי' וחלק רביעי על חתני מו' חיים כ"ץ. ויש לשניהם לבני יחידי שי' ולחתני מו' חיים שי' תורת נאמנות לזה על זה בדבור קל בעלמא. רק זאת נאמר בפירוש שאין רשות לחתני מו' חיים כ"ץ לעסוק לבדו בהוצאה והכנסה בעסק הנ"ל כ"א ברשיון בני יחידי:

אם ירצה בני יחידי שי' למכור הבית חומה שלי עם הבית חדש והפלאץ אין רשות לחתני מו' חיים כ"ץ למחות ביד בני שי' ויכול בני שי' למכור בכל עת שירצה רק שייך לחתני מו' חיים כץ ולזרעו אחריו מבתי רבקה חלק עשירית מכל מה שישאר מדמי המכירה אחר סלוק כל החובות שלי בלי שום עו"מ ח"ו ובלי שום העלמה ח"ו ויש לבני תורת נאמנות על זה ויקבל חתני מו' חיים כ"ץ חלק עשירית שלו הכל מדמי המכירה בעת קבלת דמי המכירה בלי שום שהי' ואיחור כלל:

וזאת נאמר בפירוש שכשימכור בני החומה לבדו אזי שייך חלק עשירית לחתני מו' חיים כ"ץ מדמי מכירת החומה אחר סילוק כל החובות שלי כנ"ל ובהבית חדש ובנינים לא יהי' שום שייכות כלל לחתני מוה' חיים כ"ץ. אך כשיומכר הכל ביחד הבית חומה והבית חדש והפלאץ שייך חלק עשירית לחתני מו' חיים כ"ץ מכל דמי המכירה כנ"ל:

כל הנ"ל סדרתי בדעה נכונה ומיושבת ובקגא"ס בפני עדים כשרים ומעכשיו ולאחר מותי בכל אופן היותר מועיל ע"פ ד"ת וע"פ תיקון חז"ל שיהי' כל צוואתי הנ"ל שרירא וקיימא. ולתוקף עוז באתי על החתום יום:

ע"ד הספק כיון שהשטר סידור הצוואה כתוב בזה"ל לחתני וכו' שייך חלק רביעית מהזאלאג של החומה שלי ולא נכתב שזיכה לו בגוף הבית חומה שיהי' לו לחתנו חלק רביעית בהזאלאג. דינו כמו דבר שלבל"ע דאי אפשר להקנות לו במתנת בריא ולא במתנת ש"מ כמבואר בטוש"ע סי' ר"ט. נלע"ד דמאחר שכתוב בסוף הצוואה בזה"ל כל הנ"ל סידרתי בדעה נכונה ומיושבת ובקגא"ס בפני עדים כשרים ומעכשיו ולאחר מותי בכל אופן היותר מועיל. וידוע דכל שכתוב בו מהיום ולאחר מיתה היינו גופא קני מהיום ופירות לאחר מותו כדאי' בפרק י"נ ד' קמ"ח ושאר דוכתי' א"כ הרי בנ"ד שכתב מעכשיו ולאחר מותו א"א לפרש כ"א שהקנה לו בגוף החומה בקגא"ס מעכשיו לאכול פירות הזאלאג לאחר מותו. ועוד מאחר שכותב בזה"ל בכל אופן היותר מועיל ע"פ ד"ת וע"פ תיקון חז"ל יש לדמות כי היכי דהוספת תיבות בכל אופהיו"מ דיינין לו למיפה כחו כמ"ש הרמ"א בסי' ר"נ והוא מתשוב' מהרמ"פ ז"ל שם בתשובה סי' נ"ו וז"ל מאחר שצוה לכתוב באופן המועיל אין לך יפוי כח יותר מזה. דאם ר"ל דוקא בקנין או שטר ואין קנין ושטר לאחרי מיתה א"כ אינו באופן המועיל ע"ש. הכי נמי דיינין לו הא דהוסיף לכתוב בכל אופן היותר מועיל היינו באופן המועיל לקנות פירות שלבל"ע היינו שהקנה לו בגוף החומה לאכול פירות לאחר מותו. ובפרט שכתב בכל אופן היו"מ ע"פ ד"ת ואם לא הקנה לו בגוף החומה לאכול הפירות לאחר מותו מה מועיל ע"פ ד"ת. א"כ ע"כ כוונתו באוהיו"מ ע"פ ד"ת לקנות פירות שלא באו לעולם כפי הקני' ע"פ ד"ת. ועוד נ' דהרי כ' באות י"ב אם ירצה בני יחידי למכור הבית החומה כו' אין רשות לחתני מ' חיים למחות ביד בני ויוכל בני למכור בכל עת שירצה רק שייך לחתני ולזרעו אחריו מבתי רבקה חלק עשירית. א"כ הרי מפורש שהקנה לו בגוף החומה חלק עשירית כשיומכר וילמד סתום מן המפורש לגבי מכירה לנ"ד לפירות. ואין לומר ולפרש דמה שכתב מעכשיו ולאחר מותו כוונתו להקנות מעכשיו הפירות שלא באו לעולם ולא להקנות מעכשיו בגוף החומה לאכול הפירות שלא באו לעולם ומה שכ' מעכשיו ולאחר מותו כוונתו על הפירות שלבל"ע שהקנין חל מעכשיו. הא ליתא דהרי אסיקנא הלכתא בסי' מ"ב דבמקום דהשטר בטל אמרינן יד בעהש"ט על העליונה וכן כ' הב"י בתשובה והוא בתשו' הרמ"א סי' מ"ז דבמקום דע"י בעהש"ט על התחתונה נתבטל השטר לגמרי אמרי' אדרבה יד בעשה"ט על העליונה בכדי לקיומא לשטרא וז"ל שם דלא אמרי' יד בעהש"ט על התחתונה אלא בלשון הכתוב בשטר שיש לו שני משמעות א' לזכות וא' לגרוע מהזכות אבל במקום שנתבטל השטר מהדרינן לקיומא וכו' שיש לנו לפרשה בענין שתהי' קיימת ע"ש ואף הרמ"א שם אודוי' מודה לו דהיכא דאמרי' יד בעהש"ט על התחתונה מתבטל השטר אמרי' יד בעהש"ט על העליונה וז"ל שם בד"ה השאלה שני' ודאי לשון שהוא משתמע לתרי אפי לטובת המחזיק והתובע אז שייך לומר בי' יד בעהש"ט על העליונה או על התחתונה וכדי שלא יתבטל השטר אמרי' יד בעהש"ט על העליונה כו' ע"ש. ואם כי דבריהם אין צריך חיזוק מהדיוט כמוני אעפ"כ תורה היא. ולענ"ד מוכרח בש"ס דהיכי דאמרי' יד בעה"ש עה"ת נתבטל השטר לגמרי דיינין יד בעה"ש על העליונה כדי לקיומא לשטרא מהא דאמרי' ב"ב קל"ז אמתניתין הכותב נכסיו לבניו צריך לכתוב מהיום ולאחר מיתה דפריך וכי כתב מהיום ולאחר מיתה מאי הוי הא תנן מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט. ותירץ התם מספקא לן אי חזרה הוי אבל הכא הכי קאמר לי' גופא קני מהיום ופירות לאחר מיתה ע"ש דקשה למה לא אמרי' גם בהא אולי חזרה הוא שיקנה גם הגוף גם הפירות לאחר מיתה ואין קנין לאחר מיתה כיון דמספקא לן בהאי לישנא מהיום ולאחר מיתה בחזרה ואפשר לפרש שהוא חזרה למה לא אמרי' יד בעהש"ט על התחתונה אלא מוכח דלבטל השטר לגמרי לא אמרי' יד בעהש"ט עה"ת ואדרבה מפרשינן לי' באופן שיד בעהש"ט על העליונה והכי קאמר לי' גופא קני מהיום ופירי לאחר מיתה. ואין לומר דאכתי איכא למיחש דלמא טעה בדין וסובר דאפשר להקנות מעכשיו פירות שלא באו לעולם אף בלא הקנאה בגוף החומה לאכול פירותיהן לאחר מותו כמ"ש רמ"א בסי' מ"ב בשם י"א דהיכי דאיכא למתלי בטעות בדין השטר בטל ע"ש הא ליתא דהא פי' הש"ך דהיכי דליכא מ"ד כמו בההיא דאתננו מפרשינן באופן שהשטר קיים ונ"ד הלכה פסוקה מראשון ועד אחרון בש"ע סי' ר"ט דא"א להקנות דשלב"ל בשום אופן ואין חולק בזה ומה שהקשה בנתיבות מההיא דסי' ל"ט סעי' ל"ג גבי שטר הודאה שכתוב בו בפנינו ב"ד וחתומים בו שנים ואין כתוב בו שחד ליתוהי דהשטר בטל אע"ג דהיא הלכה פסוקה דהודאה בפני שלשה דוקא אעפ"כ חיישינן דילמא טעי והניח בצ"ע ע"ש. לענ"ד התם שאני שמאחר שמצד הדין הי' נצרך לכתוב וחד ליתוהי ולא כתב מאי איכא למימר דילמא באמת הי' ההודאה בפני שלשה ושכחו הדיין שצריך לכתוב וחד ליתוהי ה"נ איכא למימר דשכחו דהודאה צריכה בפני שלשה וסגי בפני שנים. דלמה לתלות בשכחה זו יותר מבזו:

ועוד יש לחלק לענין ביטול השטר בין שטר גמור ובין שטר הודאה בפני ב"ד דאע"ג דכתב הודאה הוי כמלוה בשטר לגבות מן הלקוחות אעפ"כ לענין פרעתיו נגד שטר גמור אינו נאמן ונגד כתב הודאה נאמן כמבואר בטוש"ע סי' ל"ט הרי אלימא מילתא בשטר גמור משטר הודאה כמו"כ איכא למימר דיש לחלק בדין טעה וכנ"ל. עוד נלע"ד שבלאו כל הנ"ל הנה מאחר שכתב בכתב סידור הצוואה הנ"ל וז"ל לחתני מ' חיים וזרעו אחריו מבתי רבקה שייך חלק רביעית מהזאלאג מבית החומה שלי ולא כתב יהי' שייך שמשמעו לשון צוואה או מתנה שיהי' כך להבא וכתב שייך חלק רביעית שמשמעו לשון הודאה שמודה לו ששייך לו חלק רביעית מהבית חומה ודומה למ"ש הרמ"א בסי' ר"נ סעי' ג' ש"מ שאמר על מטלטלין אלו יהי' של פלוני הוי לשון צוואה או מתנה אמר מטלטלין אלו של פלוני הוי הודאה ע"ש ה"נ בנ"ד כיון שכתב בלשון פסיקא לחתני וכו' שייך חלק רביעית הוי לשון הודאה שהוא מודה שיש לחתנו חלק רביעית ואיך ומה אין אנו אחראין לדרוש מאחר שהוא הודה אין אחר הודאה כלום:

ואבוא לחקור תחלה מצד עצמות הדין ואח"כ נבוא לדברי כת"ר: