א

סימן ז

בחו"מ סי' ל"ד ס"ה בד"ה בתשובת הרשב"א נמצא. ואם חשוד על שבועת ממון אף לעדות פסול. דתניא בפז"ב אל תשת חמס עד אלו הגזלנים ומועלים בשבועות. ואוקימנא בשבועות ממון דהוי רשע דחמס עכ"ל. א"כ לפי"ז במועלים בשבועות שאינן שבועת ממון רק שבועת ביטוי אינו פסול לעדות. לפי"ז הי' אתי שפיר הסוגי' דשבועות ל"א הנ"ל דנשבע חוץ לב"ד ומודה בב"ד עדותו כשר דאינו נפסל לעדות בשבועת שקר שאינו של ממון. דהכא שבועה זו אינו מרוויח בה ממון לעצמו. אך הב"י כתב ע"ז ויש לתמוה על מ"ש דלפוסלו לעדות בעינן שיהא רשע דחמס. דהיינו לרבא בפז"ב דף כ"ז ע"א. אבל לאביי כל רשע פסול. אפילו דלאו חמס. וקיי"ל כאביי כמשנ"ת בסמוך עכ"ל. ועיי' כנה"ג בהגב"י סי' ל"ד סק"ג שהביא שהגמי"י פ"י מהל' עדות פסק כרבא והיינו כהרשב"א הנ"ל. ושכמ"כ בתוס' פא"נ ד"ה שטר שיש בו רבית. דנראה מדברי ריב"א ז"ל שפוסק כרבא. א"כ לדבריהם א"ש דברי הר"ם הארוך* והמשנה הנ"ל. אבל הרי קיי"ל כאביי:

עוד כתב הכנה"ג ומורי הרב ז"ל (הוא מהרי"ט) בתשובות חאה"ע סי' ס"ג הליץ בעדם עכ"ל. וראיתי שם בתשו' מהרי"ט סד"ה אבל קשה דהא מייתי בפז"ב דכ"ז ע"א שיש שבועה דלא לקי ע"ז. ובה אינו נפסל אם אינו שבועת ממון אף לאביי דקיי"ל כוותי'. ועיי' בב"מ פ' הפועלים ד"צ ע"ב בתוס' ד"ה ריש לקיש מה שהביאו מפרק אלו הן הלוקין ______________________________________________ *) בב"י סי' כ"ח מחודש י"א. ______________________________________________ דט"ו ע"ב בשבועה שאוכל ככר זה היום ולא אכלה דר' יוחנן פטר לי' משום לאו שאין בו מעשה. ושם לעיל מיני' בד"ה ר' יוחנן. ועיין מזה בהרמב"ם פ"ד מהל' שבועות דין כ' כ"א שבשבועה לשעבר דיצאתה שקר מפיו בשעה שנשבע לוקה אף שאין בו מעשה כלל כגון אם נשבע שאכל והוא לא אכל. והוא מהש"ס פ"ג דשבועות דכ"א ע"א. א"כ לפ"ז במתניתין פ"ד דשבועות השביע עליו חמשה פעמים חוץ לב"ד כו'. שבשעה שנשבע יצא שקר מפיו שהוא שבועה דלשעבר הרי חייב מלקות וא"כ נפסל לעדות. ולא שייך תירוץ דמהרי"ט. ועיי' מזה בשו"ע חו"מ סי' ל"ד ס"ה ובאו"ת שם סק"ז. ועיי' בשו"ת שמן רוקח סי' ס"א מדין אין אד ם משים עצמו רשע עד סי' ס"ה. ועיי' מזה בכנה"ג סי' פ"ב בדיני מיגו סעי' קנ"ד ובסי' מ"ז מהגב"י אות פ"ד. ובסי' מ"ז בהגב"י אות [...] ובסי' ל"ד בהגה"ט אות ס' עד אות ס"ח:

הקצור שדין זה מפורש כן בשו"ע חו"מ סי' כ"ח סט"ז בהג"ה רמ"א. ומקורו בב"י מחודש י"א בשם הרב מנחם הארוך. והקשה על זה במשפט צדק. והכנה"ג תירץ. ואין התירוץ נכון לפרש כן המשנה אלא פשט דברי מהר"ם הארוך ורמ"א משמע כמש"ל אות ב'* ואות ג':