ו

ולכאורה יש עדיין מקום לבע"ד לחלוק עפמ"ש בכללי חזקה להגאון בעהמ"ח בית אפרים סי' א' שחקר שם הא דמעמידין הדבר על חזקתו. אם הוא חזקה דגופא או חזקה דדינא. פי' חזקה דגופא הוא שמעמידין הדבר בחזקתו שלא נשתנה מהותו מכפי שהי' בתחלה. וחזקה דדינא הוא שמעמידים אותו שהוא מותר או אסור כפי שהי' תחלה. ועליך הראי' שיצא מחזקתו. ועיי"ש שהוכיח מפרש"י והרמב"ם חזקה דגופא הוא עיקר יותר. וא"כ לפי"ז יש לסתור לכאורה מש"ל בטעם שבמקוה לא אוקמינן אחזקה היכא שיש ספק דאוריית' משום דלא שייך דין חזקה בהמקוה אם לא כשתצרף ענין טבילת הטמא. וא"כ מיד יש חזקת טומאה לנגד. דהא תינח אם נאמר שענין החזקה הוא חזקה דדינא שבזה אין שייך לומר על המקוה שום קריאת שם חזקה דדינא זולתי צירוף ענין טבילת הטמא. אבל חזקה דגופא שייך בה גם זולת ענין טבילת הטמא שנאמר שמעמידים אנו אותו על חזקת שלא נשתנה ממהותו הראשון. ומכיון שחזקה דגופא הוי חזקה נגד המקוה עכ"פ גם שיומשך מזה להתיר טבילת הטמא לית לן בה כנ"ל. ומ"מ י"ל שאין זה מוכרח גם לשיטה זו. דהא דפשיטא לי' להגאון הנ"ל דחזקה דגופא עדיף מחזקה דדינא. היינו בנידון שלו שבכלל חזקה דגופא עדיף מחזקה דדינא ג"כ. כגון אם לא שחט רוב הסימנים ולא נשתנית ממהותה. מעמידים אנו אותה ע"ח הראשונה. ובזה נשארה באיסורא. ואין בכלל חזקה דדינא חזקה דגופא כגון בספק שהה כו' יעו"ש. אבל שנאמר דחזקה דגופא זולת חזקה דדינא יועיל ד"ת עד שמה שיוחזק בחזקה זו לענין זה יועיל ג"כ לענין הדין היכא שהדין הנ"ל יש לו חזקה היפוך זה לא שמענו ממנו. דמאיסורא לאיסורא אמרינן מיגו דאורייתא. ומיגו שהוחזקה בהיתר לענין דין זה מחזיקים כן גם לענין דין אחר. כמ"ש רפ"ק דסוכה ובשו"ע או"ח סי' תר"ל ס"ז. משא"כ ממעשה לדינא האיך שייך לומר כלום מיגו. הרי המעשה אינו כלום נגד הדין ודו"ק. ובלא"ה הרי המחבר הנ"ל נסתפק מהו עיקר חזקה. ולא פסק דחזקה דגופא עיקר אלא משום שבכלל זה יש חזקה דדינא ג"כ הא היכא דלא שייך לומר הכי הוה לי' ספק. וא"כ בנ"ד אף אם נאמר דהמעשה ענין הוא. מ"מ כיון דלא שייך בי' חזקה דדינא ה"ל ספק. ולא שייך לומר אוקמא אחזקה היכא שיש ספק בהחזקה. כש"כ שי"ל שהמעשה זולת הדין אינו כלום כנ"ל:

העולה מזה. אחד אומר חבית יין הלוהו. והשני אומר של שמן היתה עדותן בטילה. כמ"ש הסמ"ע סק"ט משום שבסתם דנין הדבר כמכחישין. והיינו אם העדים ישנן ואפשר לברר. אבל אם א"א לברר. כגון שמתו. או הלכו למד"ה. לדעת הר"ן בתשוב' סי' ס"ו מ"ל אמרינן אוקי חזקה להדי חזקה וא"כ חולקים. והא דלא אמרינן הכי בסי' רנ"א סעי' ב'. פי' הר"ן שם משום דהחזקה שנגד חזקת ממון עשויה להשתנות משא"כ בנ"ד. וכן יש להוכיח לכאורה ממ"ש הש"ך בסי' צ"א ס"ק י"ב בשם בעה"ת שער צ"ט. אמנם צ"ע בב"י סי' רנ"א שלא הזכיר טעם הר"ן. י"ל דחזקת ממון עדיפא משאר חזקה: