ה

ועדיין אין דעתי נוחה בחילוק זה לבד. כי הנה לפי"ז אם הי' הספק הנולד בהמקוה ענין ספק בלהבא. שאז שייך לומר שנדון דין המקוה בפ"ע אם כשר הוא או פסול. לא היינו מצרפים לזה חזקת טומאה. והיינו דנין על המקוה לבד. וא"כ אם אירע בו ריעותא וספק דאורייתא. הי' מהראוי להכשירו כדמשמע מגמר' דנדה הנ"ל. דדוקא היכא דאיכא תרתי לריעותא אסרינן. אבל בחדא לריעותא מוקמינן אחזקה. ולכאורה לא משמע כן מהא דתנן בפ"ב דמקוואות. ספק מים שטהרו חכמים כו'. משמע דבספיקא דאורייתא לא מקילינן. אפס שמכאן אין ראי' דמיירי במקוה שאין בו מ' סאה ולא שייך לומר אוקמא אחזקה. ומתשובת הר"ן סי' ס"ו הובא בב"י סס"י ר"א שכתב וז"ל. וה"נ אם מקוה זו הוחזק מימיו להיות מתמעטין ולעמוד על פחות ממ"ס אין חזקתו הראשונה שהיה מוחזק שהיה בו מ"ס מוציא הטמא מחזקתו. דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואימר לא טבל עכ"ל. הנה מזה אין להביא ראי' לסתור מש"ל. דשא"ה דהא אין נ"מ על המקוה ג"כ. דהא מיירי שמדדו ומצאו בו מ"ס. דאל"כ אין שייך לומר העמד מקוה על חזקתו. כיון שהוחזקה שיתמעטו מימיו גרע מספיקא אלא מיירי שמדדו ומצאוהו מ"ס. רק משום דהוחזק שיתמעטו מימיו. חיישינן שמא נתמעט וחזר ונתמלא. וכן כ' שם בפירוש. וא"כ אין שייך כאן שום דין על המקוה. דהא עכשיו הוא כשר ומאי דהוה הוי וכנ"ל סעי' ד'. אבל בעלמא הוא דנ"מ על להבא אפשר שי"ל העמד מקוה על חזקתו. ומ"מ נ"ל דלא אמרינן הכי היכא שיש ספק דאורייתא. עיי' מל"מ פ"י מהל' מקוואות. ואעפי"כ לא קשה מידי למש"ל. דשא"ה שהרי המקוה אין שייך לומר עליו שנדון עליו בפ"ע. זולת הצירוף דטמא הבא לטבול בו. דהא למאי חזיא בפ"ע. אם לא לענין טבילת הטמא. ודל טבילת הטמא בו לא שייך לקרוא בו מקוה כשר או פסול. וא"כ האיך תעמידנו על חזקת כשרות. מה ענין שם כשרות או פסלות אם לא יטבול הטמא בו. וכיון שתחלת דינו הוא על אם הוא כשר לטבילת הטמא. ע"כ יש לצרף ג"כ חזקת טומאה של הטמא. משא"כ בשאר ענינים כגון בשתי כיתי עדים המכחישים זא"ז ששייך לדון עליהם בפ"ע. אם הם אנשים כשירים או פסולים. ויש נ"מ טובא בזה זולתי עדות כגון לשבועה. שלשבועה אין כאן חזקה לנגד. שהרי היא באה לפטור ממון. וכיון שכן יש לדון עליהם בפ"ע. ואח"כ מה שמתגלגל מזה להוציא ממון מחזקתו. אין חזקה זו יכולה לעמוד לנגד וכנ"ל. ואין לומר דגם במקוה יש לדון עליו בפ"ע ג"כ לענין טומאה קלה שמד"ס. וא"כ יצא הדבר בהיתר לטומאה קלה עכ"פ. וכיון שיצא בהיתר אף שיומשך מזה ג"כ לטהר טומאה חמורה לית לן בה. הא ליתא. כיון שטומאה קלה הנה מדאורייתא טהורה היא. א"כ מה שהמקוה מתכשר לזה. אין שייך לומר ע"ז שם כשרות מדאורייתא כלל ודו"ק: