ג

ומה שעומד לנגדי לכאורה הוא ממ"ש הב"י סס"י ל' במה שכ' שם הטור. אחד אומר שנים בגבה ואחד אומר בכריסה מצטרפין כו'. דהיינו דווקא לדיני ממונות ולא לדיני נפשות. וכ"מ בכ"מ ספ"א מהל' עדות. וזה סותר מש"ל שכל שאנו דנין בדבר אחד דנין כמו שהוא אף שאח"כ יומשך מזה ד"נ. וכמש"ל בשם הב"י סי' הנ"ל ס"ז. אמנם באמת לק"מ שהרי בלא"ה הושג הב"י שם ממ"ש דלדיני גיטין וקדושין כד"נ דמיא וכבר פסק שאינו כן. וי"ל דכמו שדיני גיטין וקדושין לאו כד"נ דמיא לשיטתו הראשונה שכן עיקר כמ"ש הרמ"א ושארי פוסקי'. וכן הוא בב"ש סי' קל"ג סק"א ה"ה גם בענין זה שכשמעידים שאחד בגבה וא' בכריסה כיון שאינו ד"נ אעפ"י שיומשך ממנו ד"נ לית לן בה. דחד טעמא הוא. דגם גיטין וקדושין יומשך מהן ד"נ אלא כיון שעכשיו אינו ד"נ לית לן בה. ועיי' חידושי הרשב"א שילהי יבמות שהקשו האיך הקילו בד"נ. ובזה אתי שפיר. והחקירה שבגמרא שם היינו איך יוקבע הדין כד"נ בדיני גיטין וקדושין אם נדמהו לד"מ. או מה שיש בידם להקל. לק"מ כיון שאינו ד"נ עכשיו ודו"ק. ועיי' לח"מ ספ"א מהל' עדות שהב"י וכ"מ אשתמיטתי' הש"ס פ"ג דסנהדרין דף למ"ד ע"ב. וכן שבבן ושבבת אחד אומר שנים בגבה כו'. והי' סבור שהוא דעת הרמב"ם מעצמו. ולכן פי' שהוא רק לד"מ. אבל באמת י"ל דהרמב"ם סתם ג"כ לד"נ כל שאין העדות בשעת מעשה שדנין ד"נ כנ"ל. ועוד י"ל דד"נ שאני מפני שנאמר ושפטו העדה והצילו העדה כו'. לכן ס"ל להב"י דאין ד"נ עפ"י עדות מיוחדת בשני שערות אף שלא הי' העדות מיוחדת על ד"נ ממש כיון שנ"מ לד"נ. אבל בעדות ממון וודאי קיי"ל כנ"ל. ודברי הג"ה שבשו"ע סי' ל"ד סעי' כ"ג יוכיח. אחרי כתבי זה מצאתי בתשוב' מ"ב סס"י נ"א כתב ג"כ כמש"ל דעדות מיוחדת שפסולה לד"נ היינו כשמעידים על ד"נ ממש משא"כ כשמעידים על דבר אחר אף שנפקא מינה לד"נ כשרים. והביא ראי' מבר חמא. עיי"ש בפז"ב דף כ"ז. ולדבריו משמע שגם על דבר שנ"מ לד"נ גם בעת שדנין ד"נ יש להקל. ואפשר שאין ראי' כ"כ מבר חמא לזה דשא"ה דהוי להציל. וכיון שהעדות נפסלת עכ"פ לגבי ד"מ ממילא נפסל גם לד"נ. ועוד דשם אינו ד"נ ממש רק לכיוהי לעינים. ואע"ג דשורייקי דעינא בלבא תלי' והוי ס"נ. מ"מ אינו ד"נ ממש. דהוי כההיא דמכניסין אותו לכיפה עד שכריסו נבקעת. עפ"י עדות מיוחדת כדאיתא בסנהדרין דפ"ב ע"ב. אעפ"י שוודאי ימות. כש"כ בנ"ד שאינו אלא ס"נ. ועיי' תשובת הריב"ש סי' רנ"א: