ה

ולפ"ז יצא לנו לפשוט הספק דלעיל אות ג'. היכא דלא שייך רק הטעם דהקרקעות עיקריהן של השר, דמהאי טעמא לחוד אין להחשיבו מוחזק כשהוא בענין דדינא דמלכותא דלא מצי מסלק למקבלי בטסקא כ"ז שמשלמים הטסקא. והגם שיש לדחות עוד כיון דאנו נדונים איך יהי' הדין אם יפול ספק בינו למקבלי הטסקא בענין סילוק הטסקא א"כ כיון שכשלא ישלמו טסקא הדרא ארעא למרה וכשיש ספק שמא לא סילק י"ל ג"כ ארעא בחזקת מרה קמא קיימא ול"ד כ"כ לקונם דהתם ודאי סילק הטסקא, אך זה אינו כיון דאי יסלק הטסקא לא מצי לסלוקי. א"כ אין הספק נופל על אם יסלקנו מהקרקע. דהא אפילו לא סילק לא יכול לסלוקי רק שיסלק המעות רק הספק על המעות א"כ י"ל דדומה להא דאיתא פרק המקבל דק"י ע"ב ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ועל היתומין להביא ראי' יעו"ש. אלא דא"כ קשה הא דב"מ דק"ב ע"ב גבי משכיר קרקע לחבירו כו' הובא לעיל אות ג' דר"נ פסק אפילו בא בסוף חודש כולו למשכיר ושמואל נמי ס"ל בתחלת חדש כולו למשכיר. ואמאי לכאורה עכ"פ לא מצי לסלוקי מדירת חדש זה כדתנן התם המשכיר בית לחבירו אינו יכול להוציאו אא"כ הודיעו מקודם שלשים יום, וא"כ אין הספק נופל רק על המעות לכן על המשכיר להביא ראי' ורש"י (שם דק"ב ע"ב ד"ה בבא לב"ד) כ' ואומר לו צא מביתי או תן לי כו' אולי מיירי בענין שיכול להוציאו כגון שהודיעו מקודם שאם לא יסלק יצא מהבית:

ואפ"ל דהתם אפילו לא הודיעו הדין כן, משום דסברא הנ"ל ארעא כיון דלגוביינא קיימי כו' נלמד מהא דב"ב דכ"ד סע"ב בענין ספק זה קדם ספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים משום כיון דאילן בין כך ובין כך למיקץ קיימא אמרינן לי' אייתי ראי' דהאילן קדם ושקול, והיינו דוקא דומי' דהתם דאפילו אם האילן קדם נמי קוצץ ברישא והדר נותן דמים כדאמר רב כהנא שם _ והלכך כיון דבין כך ובין כך אילן למיקץ קיימא קודם מתן דמים, כשיבוא לתבוע מעותיו שפיר י"ל לו אייתי ראיה כו', אבל אם הי' הדין דאם האילן קדם נותן דמים תחלה והדר יקוץ האילן. אפשר לא היינו אומרי' דבספק קוצץ ואינו נותן דמים משום דאילן בין כך ובין כך למיקץ קיימא _ דהא אם אילן קדם לא קיימא למיקץ קודם מתן מעות _ ובהמקבל דק"י ע"ב י"ל דג"כ ארעא לגוביינא קיימא ברישא ואח"כ יסלק להם עבור השבח _ משא"כ בהא דבית שא"י להוציאו כשלא הודיעו חדש א' מ"מ י"ל שיוכל לומר תן לי שכירותי קודם אע"ג דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף שאני הכא דאם ימתין עד לסוף יפסיד וכיון דהבית שלו ורק תקנת חכמי' שיודיעו כו' י"ל דיכול לומר תן מעות או צא כו' כדפרש"י. ולפ"ז במקבלי טסקא כיון דחשיב קנין הגוף על לעולם יש לדמותו טפי להא דארעא לגוביינא קיימא כו'. ויש לדמות זה לדינו דהרשב"א בתשו' הובאה ב"י סי' כ"ט מחודש י"ג. כדין ירד כו' דה"נ ירד בקרקע זה אדעתא להשתקע לעולם א"כ מספק לא תוציאנו דלכאורה קשה אתשו' הרשב"א הנ"ל מהא דר"נ ושמואל דמרחץ דהא נמי כדין ירד כו' אע"כ צ"ל שאני התם שלא ירד רק בתורת שכירות וסופו להחזיר לאיזה זמן משא"כ בהא דהרשב"א שירד להשתקע וכ"מ בתוס' דב"מ דק"ג סע"א ד"ה פרדיסי דלא חשוב מוחזק כיון שסופו להחזיר כו' וא"כ בנדון המקבלי טסקא דאין מוכרח שסופן להחזיר ואדרבה מסתמא אין סופן להחזיר י"ל דחשוב המקבל מוחזק:

וגם דומה קצת למ"ש הר"ן פ"ה דגיטין בלוקח מסיקריקון שחשוב מוחזק נגד הבעלים הראשוני' אע"פ שצריך ליתן להם רביע ע"ש בתויו"ט מ"ו וה"נ אע"ג דצריך לשלם טסקא י"ל שחשוב מוחזק (נת' אף את"ל כיון שהספק אם סילק דמי הטסקא א"כ ל"ד להא דקונם דודאי סילק, מ"מ כיון דמגוף הקרקע אין הדין לסלקו רק הספק במעות ה"ל כהא דהמקבל ק"י ארעא כיון דלגוביינא קיימא כו', ובמשכיר ושוכר לא אמרינן כן כיון דסוף סוף צריך להניחו דירת החדש כו', דלא אמרינן כן רק כשצריך להניחו ברישא בודאי קודם סילוק המעות ושם אין מוכרח שהדין כן, משא"כ הכא דקנין הגוף יש לו בה ועוד דכיון דכדין ירד אקנין הגוף לעולם אין לסלקו מספק משא"כ בשכירות כיון דסופו להחזיר בודאי לא חשיב מוחזק):