ד

ויש ראי' לחילוק זה מתשו' הריב"ש ססי' שנ"ה בענין המשכיר בית לחבירו והקדישו וז"ל ויש מתרצין עוד דבמתניתין האי מושכרין דקתני לאו כעין שכירות דעלמא שהוא שעבוד לבד דהא אמרינן בגמ' היכי דמי דשרי דמקבל בטסקא. ומקבל בטסקא לאו היינו שכירות אלא הקרקע הרי הוא של מחזיק לעולם ומורישו לבניו אלא שנותן לבעלים הראשוני' דבר ידוע בכל שנה וכל כה"ג קנין הגוף מיקרי ולא שעבוד בלבד שיפקיענו קונם. והאי דנקט מושכרין במתניתן משום דטסקא כעין שכירות הוא שאם אינו פורע המוטל עליו שנה שנה הדרא ארעא למרה כדאמרינן בעלמא ארעא לטסקא משתעבדא ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא. ואפילו הכי כיון דכל אימת דבעי למיפרע לא מצי מסלק לי' אידך קנין הגוף יש לו בקרקע ומש"ה לא מצי אסר אבל בשכירות דעלמא מצי אסר עכ"ל הריב"ש הרי להדיא דמחלק בין שכירות שהיא הגוף קרקע בחזקת המשכיר ממש אפילו בזמן השכירות עד שיוכל להפקיע' מהשוכר ע"י קונם ובין מקבל בטסקא שהיא קנוי' קנין הגוף להמקבל ואע"פ שצריך לשלם טסקא מ"מ כ"ז שמשלם קנוי' לו קנין הגוף ואין ביכולת בעלים הראשוני' להפקיע ממנו ע"י קונם. א"כ בהכרח שלא נשאר לבעלים הראשונים בה קנין הגוף מדלא מצי לאוסרה עליו, דאילו הי' להם ג"כ קנין הגוף ה"ל כיש לו בה תפיסת יד לשליש או לרביע דיכול לאוסרה ע"ש בגמ' דנדרים דמ"ו ע"ב ואע"פ שהריב"ש כ' שם חילוק אחר ושאין אנו צריכים לתירוץ הראשוני' א"כ שמא כוונתו דלפי זה אין לחלק כלל בין מקבל בטסקא לשכירות:

אך זה אינו דדבריו הנ"ל מועתקין אות באות מדברי הר"ן בנדרים שם. והר"ן עצמו כ' אח"כ דמ"ז מ"ש הריב"ש שאין אנו צריכי' לפלפול הראשוני' ועכ"ז י"ל דלא פליג רק שבשכירות דעלמא נמי א"י לאסור כשאינו אוסר על השוכר ע"ש אבל מ"מ גוף החילוק דבטסקא אינו יכול לאסור אפילו על המקבל בטסקא י"ל שאינו חולק על הראשוני' ע"ש דאפשר לומר כן ממ"ש דאפילו בשכירו' דעלמא כו' וכיון שאפשר לומר כן מהכ"ת לאפושי פלוגתא בינייהו נגד הראשונים שחילקו כן בהדיא בין טסקא לשכירות:

ועוד סמך לחילוק זה מהרמב"ם פכ"ג מה' מכירה הלכה הו"ח, שעשה ג' חילוקים הא' מוכר הקרקע לזמן קצוב שהוא בונה והורס ועושה בכל זמנו הקצוב כמו שעושה הקונה קנין עולם לעולם. הב' המקנה אותה לפירותיה שאינו יכול לשנות צורת הקרקע ולא יבנה ולא יהרוס הג' השוכר שדה מחבירו שיש לו בה כח פחות יותר מהקונה אותה לפירותי' יעו"ש. ונ"ד המקבל בטסקא י"ל דה"ל כקונה לזמן קצוב ועדיף מיני' שקונה אותו אלעולם רק שישלם הטסקא, ואע"ג דבצד א' הוא פחות מיניה שכשלא ישלם טסקא הדרא למרה משא"כ התם שלזמן הקצוב א"א לה להדור למרה, ומ"מ כיון דבצד א' עדיף מיני' י"ל דשקולין הן. ותו ד ה"נ מיד ששילם טסקא דשנה זו הרי עכ"פ קנוי' לו ודאי לזמן שנה זו וא"א לה להדור למרה לשנה זו וה"ל כקונה לזמן שנה זו בודאי, וגם לעולם אם ישלם הטסקא וא"כ עדיף טובא משוכר. היוצא מזה שי"ל דקבלה בטסקא עדיף משוכר שהמקבל חשוב מוחזק, מיהו דוקא כשהוא בענין דכל אימת דבעי לפרוע הטסקא לא מצי מסלק ליה. (נת' עוד ראי' לסברא זו מהר"ן וריב"ש שכ' בשם הראשוני' דקבלת טסקא עדיף משכירות לענין שאין בעלי' הראשוני' יכולי' לאוסרה עליו בקונם כשהוא בענין דלא מצי מסלק לי' בכדי א"כ שמא נימא דמה"ט עדיף נמי שהמקבל חשוב מוחזק כנ"ל):